מה העונש הכי הזוי שההורים שלכם נתנו לכם?

אני תמיד מרדתי היום כשההורים כבר לא מהווים ככ בעיה לדוג אני משתפת את אמא שלי אם אני יוצאת למועדונים וכו זה לא השתלם ככ עבורי אני מצטערת שלא הקשבתי לאמא שלי יותר יכל לצאת ממני משהו יותר טוב

חסמו לי את כל הערוצים בטלוויזיה... וזה נמשך ל3 שנים

לקחו לי את הטלפון ופשוט התחילו לקרוא בכל ההודעות, זו הייתה תקופה די קשה בשבילי וזה ממש לא מה שהם היום צריכים לעשות

בגיל 6 אבא העמיד אותי בפינה ל10 שניות שלמות( הוא לא גר איתנו אז אין מי שיעמיד אותי עכשיו מוחעחע)

חח לשבת על הברכיים ואז אמא שלי התחילה לצבוט אותי ואת אחותי

לקרוא ספר שלם של 160 עמודים בגיל 10 כי התחצפתי חחח וויתרו אחרי 70 ופרצוף חמוץ

לתת לי להיות במחשב שעה ביום למשך חודש לפני שנתיים.
אפילו לא לא להיות בכלל, אלה שעה ביום כדאי לענות אותי...

ניתקו לי את האינטרנט בטלפון

אבא שלי פעם לקח לי את הפלאפון לאיזה חצי שעה ונכנע

להחליט לבד איזה עונש לתת לעצמי

הכניסו לי פלפל חריף לפה

אף פעם לא קיבלתי עונש

הם הוציאו לי את כלל הספרים מהחדר כדי שאני לא אוכל לקרוא בלילה ואלך לישון

שמו לי סיסמה במחשב ל5 שנים...

מכות

הכי קלאסי

אמא שלי למדה פסיכולוגיה פעם אז היא יודעת להשפיע על המוח האנושי
אז היה לי שיעורים פרטיים באינטרנט ויום אחד שיקרתי לאמא שלי שלקחתי שיעור
ולא לקחתי אותו
ואז היא גילתה ששיקרתי ובגלל שהיר יודעת להשפיע פסיכולוגית על אנשים היא שכנעה אותי שאני שקרן ושהיא שולחת אותי לפנימייה ושאבא שלי תומך בה והוא גם רוצה ומפה לשם אחרי שבכיתי כמו נמושה בחדר (הייתי בן 11) היא סלחה לי ואמרה ששום דבר מזה לא נכון (הקטע של הפנימייה) ושהיא לא סיפרה לאבא שלי

לקחו לי את הפלאפון לשבוע (לא זוכרת בדיוק יש מצב שליותר)

אבא שלי הפציץ לי כאפה לפנים כי התחצפתי אליו מול אנשים (הייתי בן 7) וזה יותר לא חזר על עצמו.
בתכלס אבל אני לא כועס עליו או משהו
כי הוא עשה לי טובה שאני לא אגדל ליהיות חרא כפוי טובה.

שואלת השאלה גם לי עשו את זה מלא פעמים כדי שאני לא אוכל לטרוק אותה, אבל למזלי הייתי מספיק חזק (בקושי) והחזרתי את הדלת למקום

העונשים פה ממש חושבים ובמחשבה שנייה עכשיו אני מבינה שההורים שלי לא נוקשים...
איסרו עלי לצאת ולהיות עם טלפון במשך חודש

לקחו אותי בכוח, הפשיטו אותי (לא צוחק) ושמו אותי במקלחת עם מים קפואים לגמרי.
זה היה כשהתפרעתי בתור ילד קטן אחרי שרבתי איתם.

אבא שלי פעם שאל אותי עד כמה אני יכול לספור ואז אמרתי לו עד 100 מיליארד
ואז הוא אמר לי שאני לא יוצא מהחדר עד שאני אספור עד המספר הזה

ניתקו לי את המחשב (ובצורה מאוד סודית וחשאית כשהם לא היו בבית הייתי מחברת חזרה איך שהוא הצלחתי הייתי הזויה ). וחסמו לי ערוצים בטלוויזיה בגלל שהייתי מכורה ברמות קשות

שמו אותי בשירותים בלי אור למשך 5 דק

אמא שלי סבלה קשות מבעיות שינה חמורות. בתור ילדה קטנה לא יכולתי להבין את זה והייתי מעירה אותה בלילות ובימים כי אני ילדה ואני צריכה את אמא. לא עזר לה כמה שביקשה ממני.
יום אחד כדי שאבין, כשהלכתי לישון היא ישבה לידי ולא נתנה לי להירדם במשך שעות. בכל פעם שנרדמתי היא ניערה אותי שאקום.
בכיתי בטירוף והיא לא נתנה לי לישון.
אחרי זה לא הערתי אותה יותר (היא מספרת). אבל יש לי מזה טראומה נוראית.

זה היה כשהייתי קטנה ועברה על אמא שלי תקופה לא טובה
אז כל שטות קטנה כשהייתי עושה היא הייתה מרביצה לי..מושכת אותי חזק מהשיערות לחדר,נותנת לי מכות בתחת או שמה לי חריף בפה או סתם צועקת ומקללת אותי(קוראת לי זונה כלבה ועוד..הייתי בסביבות גיל 10)
היא הייתה לפעמים נותנת לי ממש מכות עד למצבים שכולי הייתי אדומה ממכות ובכי..היא הייתה מכניסה אותי לחדר ולא נותנת לי לצאת משם כמה שעות עד שהייתי פשוט נרדמת מבכי
אין לי ממש עונש הזוי

ניתקו לי את האינטרנט בבית לחודשיים
ואין לי אינטרנט בטלפון או שיחות בגלל שתקשרו אליי מחול או משהו שקשור לאסמס וחייבו אותי ויצא ששלמו על זה המון כסף

רק אותי בחיים לא הענישו?

לסכם על יערות הגשם חח
דווקא היה נחמד.

אמא שלי פשוט נעלה את הבית שאני לא אוכל להכנס בטענה שאני לא יוצאת מספיק ושהיא בגילי הייתה רק במועדונים

לקחו לי את המחשב לשלוש שנים כשהייתי איזה בת 7 כי (ואני יודעת שזה ישמע כאילו אני בת מזעזעת) קניתי מהכרטיס אשראי של אמא שלי מנוי שנתי למוגובי ולאקולוקו (כל אחד מהם עולה איזה 200 שקל) וככה למדתי איך משתמשים בכרטיס אשראי לקניות באינטרנט

לוגן זה השם אני עשיתי שלוש מאות עומדים. _.

בלי לאונן 10 דקות וואו זה היה רגעים עצובים.

חסמו לי את המיקמקק

חח לא לי אבל לאח שלי.
אח שלי שיחק מלא במחשב ואמא שלי החליטה שהדרך הטובה ביותר להחליץ ילד קטן היא לספר לו שבסין לוקחים ילדים שמכורים לגיימינג לפנימיות מיוחדות בשביל לגמול אותם. (אמיתי אגב)
מפה לשם: לא היה אכפת לו ממה שהיא אמרה אבל יום אחריי זה התחלתי לבכות והתחננתי שלא תשלח אותו לסין. חח איזה אחות חמודה הייתי איפה הימים האלו

זרקו אותי מהבית ואמרו לי "לעשות חשבון נפש עם עצמי" זה ממש פירק אותי נפשית
חזרתי אחרי 5 ימים (זה היה בחופש הגדול של 2016) עם פי 100 רגשות טינה אליהם אדיוטים

גם לי הוציאו תדלת נשבעת בחיים שלי

חטפתי את המכות של החיים.
יו קנוו.. נעלמתי אחרי הבית ספר בכיתה ד/ה ולא עניתי לטלפון, כי לא שמעתי.. ובעצם הייתי עם חברה בגינה ליד הבית של סבתא שלי, ואם סבתא שלי לא הייתה עוברת ליד במקרה ואומרת לי שאבא שלי מחפש אותי בטח לא הייתי חוזרת בזמן הקרוב..
אז הלכתי מהר הביתה כי גם ככה היה גשם וקריר טיפה, וכשהגעתי אבא שלי תפס אותי מהשיער וצעק עלי איפה הייתי, ואז גם צעק עלי על שלא כיביתי את האור כשיצאתי בבוקר..
הוא משך אותי מהשיער לחדר וזרק אותי על הריצפה, חטפתי מכה מהכיסא כי הוא העיף אותי עליו בערך ודפקתי את היד בשולחן.. אז הוא התחיל להרביץ לי מכות חזקות כל כך, שבר עלי מטריה, הרים אותי כל שניה מהשיער וזרק שוב על הריצפה.. יצאתי מהחדר בבכי ישר למקלחת כי כל הגוף שלי שרף וכאב, כולי הייתי בסימנים כחולים..

ואז הוא עוד התפלא למה כל פעם שהוא התקרב אלי או בא לעזור לי במשהו במחשב אז הייתי ישר שמה את הידיים מעל הראש בצורה מגנה מתוך אינסטינקט כי פחדתי..
וגם טסתי לפני שבוע וחצי, ובאותו ערב כשהייתי אמורה להמריא עם אמא שלי - לא רציתי לטוס (כי היא בן אדם חרא שרב על כל דבר, אגואיסטי וחסר לב), אז אמרתי לה שאני לא רוצה לטוס והיא ממש התעצבנה וכשהיא יצאה מהחדר בצעקות היא טרקה את הדלת כל כך חזק שכמעט כל הדברים על השידה ליד נפלו ונשברו. אז אבא שלי בא פנימה לנחם אותי כי בכיתי, הוא התישב על המיטה ועוד יותר בכיתי ונחנקתי כל פעם שניסיתי להוציא מילה כי הייתי מפוחדת (הוא תמיד בעדה, והייתי בטוחה שהוא גם התעצבן עלי, ותמיד כשהוא מתעצבן הוא צורח עלי או זורק עלי משהו), אז אמרתי לו "אני מפחדת ממכם.. אני יודעת שאתה תרביץ לי" והוא שאל אותי עם גיחוח "השתגעת?" וליטף אותי.. אומנם זה היה מנחם, אבל אמא שלי שברה לי דברים שהיו חשובים לי..

סליחה על החפירה.

compass84 זה חזר על עצמו או שזה היה חד פעמי?

#broken^
אבא שלי כבר לא מרביץ, המקסימום זה עונש של לא לצאת לאנשהו או משהו כזה, או במקרה הכי גרוע ובאמת ממש עיצבנתי אותו אז הוא זורק עלי כרית או משהו שנמצא זמין לידו.. אני לא יודעת מה הסיבה שהוא הפסיק.. בטח כי אני מפחדת מדי בשביל לעשות משהו שאני יודעת שלא ימצא חן בעיניו. בעיקרון כל החיים שלי שניהם היו מרביצים לי.

לא הענישו אותי..

באמת כואב לי הלב לקרוא המון מהדברים שכתבו פה...

בכנות, אין לי ממש עונשים הזויים. יותר דברים נורמטיביים, כמו, איסור להיות בטלפון, בטלוויזיה או במחשב ל___ זמן, וצעקות. כעס מצד ההורים שלי בדרך כלל מלווה בהמון צעקות. פעם כשאמא שלי הייתה צועקת עלי ותוקעת בי מבטי מוות הייתי מתחילה לפחד, לרעוד ולבכות. אבל די השתניתי מאז. הפכתי להיות אדישה לכל זה. וזה מעצבן אותה יותר. אני יודעת.
שמתי לב שה"עונש" שמשפיע עלי הכי הרבה זה כשהם עושים לי רגשות אשמה, ואומרים שכל מה שיש לי זה בזכותם. דברים כמו כשאמא שלי מתחילה לבכות ולומר שהיא לא מכירה אותי יותר מכאיבים לי. כי אני כן מנסה אבל היא דוחה אותי המון בלי לשים לב. בעיקר עצם זה שהיא כועסת על כל דבר קטן שאני משתפת אותה בו.
לפעמים יש גם פליקות בראש, אבל אלה לא מכות. ממש לא ברמה שכמה מעלי כתבו.

אני מרגישה שרב העונשים של ההורים שלי הם בעיקר זעם וצעקות. וזה עובד, המון פעמים.

לא לראות טלוויזיה שבוע, אבל אז אמא שלי נשברה והסכימה לי לראות חחח

עדן?

יש לי אחות קטנה חורגת (אותה האמא ולא אותו האבא) אז הייתי בת 7 והיא הייתה בת 5 ולא רציתי לתת לה דף לצייר אז אמא שלי זיינה אןתי מכות נשברה לי יד, והיא זרקה לי מסרק על הראש, עד היום יש לי צלקת . ככה היא תמיד אהבה את אחותי ולא אותי . אני לא מדברת לא עם אמא שלי ולא עם הילדה הארורה הזו שחושבים שהיא אחותי עד היום. זה טראומה וכמעט הפכתי לנכה בגיל 5.1

אמא שלי תמיד הרדימה אותנו בול בשעה שבע והיא אמרה שמי שלא רוצה לישון יצטרך לעמוד בפינה ולחכות עד שהיא תלך לישון.. תמיד אני ואחי פחדנו מזה עד שיום אחד הבנתי כמה גאוני זה וככה אני יוכל לראות טלוויזיה..היום אני בת 16 ואמרתי לאמא שלי שבזכותה ישנתי כל יום בעשר בלילה

אמאלה יש לי צמרמורת ממה שילדים פה רושמים, זה פשוט מזעזע.. :(

הכי גרוע זה שהם נתנו לי להחליט איזה עונש לתת לעצמי ואם הם לא מרוצים מזה אני צריך לתת משהו יותר גרוע..
ואז גיליתי שאני יצירתי

לא היה לי עונש חמור, אבל הורים של חברה שלי גזרו לה את השיער הארוך שהיה לה לקרה

שהייתי קטנה, חפרתי להורים מלא זמן שאני רוצה קולה. יום אחד, אבא שלי העמיד אותי על השולחן, לקח בקבוק קולה והתחיל לשפוך על כולי, חחח ובכיתי מלא

אמא שלי מורה ביסודי.
כשהייתי בכיתה ה' ולמדתי באותו בית ספר שהיא מלמדת בו, צחקתי באיזה שיעור והמורה (בשיא החוצפה) הלכה לכיתה של אמא שלי וסיפרה לה שצחקתי ואני מתחצפת. אמא שלי יכולה להיות מאוד קשוחה לפעמים אז היא פשוט אמרה לי שכעונש היא תבוא לכיתה שלי ותצעק עלי מול כולם.
עכשיו תחשבו מה זה, ילדה בת 10, זה פשוט בושות ברמות שלא לדבר על הנזקים הנפשיים שזה יכול לעשות.
והיא הצדיקה את העונש שלה בטענה ש "אני עושה לה בושות בחדר מורים ומה כולם חושבים"...
עזבו את זה שהמורה בכלל לא הייתה צריכה לפנות לאמא שלי בבית ספר, בתוך בית הספר היא מורה ולא אמא שלי וזה מה שהיא תמיד אמרה לי..
בסוף ברחתי מהבית ספר כי ממש פחדתי והיה סיפור... חיפשו אותי בכל העיר עם משטרה והכל. אמא שלי כמובן לא עשתה את זה בסוף (כי ברחתי, אם לא הייתי בורחת ובוכה את חיי היא הייתה מסוגלת לעשות את זה). מאז אני לא סומכת עליה יותר.

יש לי פחד גבהים אז ההורים שלי היו מעלים אותי לגג (קומה 7) ומחזיקים בידיים שלי שאני לא אפול אבל עדיין אוכל להסתכל למטה

לשטוף עם סבון את הפה. מכות כאלו. לקחת פלא או מחשב..

העיפו אותי מהבית במטרה למצוא מסיבה וזיון במילים האלה בגלל "שאני כל היום בבית" (כן זה אמיתי)

אמא שלי היכתה אותי בחגורה. אני רצינית.

אני זוכרת דברים במעורפל אולי בגלל הנזק הנפשי המוח מכחיש הכל אבל אני זוכרת שהיו מכים אותי (לא ברמה מוגזמת אבל עדיין) כשהייתי קטנה ועד היום גם אם איזה ילד לידי ירים שנייה תיד לסדר תשיער שלו או לקחת משהו משולחן או משהו כזה יש לי ישר אינסטינקט לשים תידיים על הראש ולעצום עיניים
זה ממש חרא וכולם צוחקים עלי בגלל זה אבל הם לא יודעים שהאמת היא שזה מהטראומות ילדות שלי

אני עוד שניה בוכה מהעונשים שנתנו לכם
פלפל בפה?? להפשיט בכוח ולהכניס למים קפואים?? להכניס לשירותים בלי אור??(זה פגיעה נפשית חמורה למי שפוחד) ויש עוד, ואפילו יותר גרועים. תאמינו לי, כל תגובה ותגובה שלכם!
מה אנחנו, בימיי הביניים??

וואו עכשיו הגעתי לתגובות של המכות...
אני בשוק, אני ברצינות עומדת לבכות. כואב לי הלב לראות את זה
וזה לא רק הפגיעות הפיזיות... אני מקווה שאתם תהיו הורים יותר טובים

חצי מהדברים הגרועים שכתבו פה הורים שלי עשו לי ... מכות רצח (כשהייתי בן 5-6 ) ועוד כל מיני עונשים כמו חריף ( מדבר על בחוג ,שלא תטעו) בלי מחשב/ טלוויזיה כמובן.
לפני 3 שנים בערך הבהרתי להם שזה לא יכול להמשך ככה . אמרתי להם ככה '' אתם מרביצים, אני מרביץ!'' זאת אומרת שהרבצתי לפעמים או להם או לאחי הקטן( כשאני אומר הרבצתי אז לא באמת אגרופים וכו' אבל דחפתי והשתמשתי בהגנה עצמית)

מכות .
לעמוד בפינה ולהרים כיסא למשך שעה .
שברה לי את הפלאפון .
פעם היה סיפור שגנבתי תפוח או לקחתי את זה מהריצפה וכול המשפחה צחקה ואמרה "מה אין לכם אוכל בבית ".
אז אמא שלי כעסה וקנתה שק שלם של תפוחים והכריחה אותי לאכול הכול עד שהקאתי .
פעם גנבתי לה כסף כדי לקנות סוכריות והמוכר הכיר את אמא שלי והבאתי איתי כסף גדול אז הוא סיפר לה והם "דקרו" אותי עם מחט ביד די כועב ...
עריכה : ואי גם אותי אבא שלי חנק כי לא הקשבתי לו .
ואו יש כול הרבה עונשים שקיבלתי וברוב אני כמעט לא עשיתי כלום .
אני זוכרת שאמא שלי פיצצה אותי מכות אחרי שקראה לי ביומן שכתבתי שנימעס לי ממה ובא לי לברוח .היא שברה לי בראש בקבוק בירה ונפתח לי הראש והיא אפילה לא לקחה אותי לרופאה .

^אנונימית
שלך בין הגרועים.. מקווה שאת בסדר

רק אני מזדעזעת ממה שרושמים פה? אם הייתי ליד כל אחד מהאנשים שכתבו פה הייתי מזמינה להורים משטרה

ההורים שלי לא מאמינים בעונשים אז לא קיבלתי עונש עד היום (:

שמו אותי בחדר האדום וראיתי שם רוח אז התעלפתי וכשהתעוררתי הדודה הרעה שלי החליטה להעביר אותי לפנימיות לווד לילדים עניים

מי שעשה בגרות בספרות יבין

(מחקתי מסיבות אישיות)

מה לעזאזל עובר על הורים של ילדים באתר הזה
מתקשרים לרווחה בגלל מקרים כאלה

אבל בבקשה, אל תתקשרו לרווחה
אנשים פה מספרים על מקרים שהיו רק בעבר אז אין צורך

ברור שלא אני אומרת פשוט שאם הרווחה שומעים על מקרים כאלה לוקחים מה"הורים" האלה את הילדים.
הגענו למצב שצריך להוציא רשיון לילדים, מה הטעם בלהביא ילדים לעולם אם אתה יודע שהילד יסבול ממך ושאתה הורה חרא. סורי שאני מדברת ככה אבל ברצינות שחלק מהתגובות פה לא הגיוניות.

חצי מההורים פה צריכים פסיכולוג דחוף

גירשו אותי מהבית

לקחו לי את הפלאפון חודש שלם ולקחתי אותו ברגע שידעתי איפה המחבוא.

נתנו לי לכתוב 1,000 פעמים סליחה שגנבתי לדורי(אח שלי) את האף

אם אני אתחיל זה לא ייגמר
למרות שתכלס עשיתי כל מה שרציתי וגם שהיה עונש ידעתי איך לעקוף אותו

אם אני סתם מכעיסה את ההורים הופכים אותי לג'וק וזורקים עלי כפכפים..
אם אני ממש מעצבנת אותם הם מחביאים לי את כל החולצות בית ספר ומחריכים אותי ללכת ובבית ספר צורחים עלי ואומרים לי לחפש עכשיו חולצה.. עכשיו הסיכויים שלמישהו\מישהי תהייה חולצה ספייר הם סיכויים יותר נמוכים מזה שתמצאו דוריטוס באריזה גדולה מלא עד הסוף..

הם גרמו לבית הספר להעיר לך?? יואו

יאפ.. כמעט השעו אותי בגללם!

איזה מגעילים!

כשהייתי קטנה וההורים שלי עוד היו נשואים תמיד הייתי רואה טלוויזיה ושונאת ללכת להתקלח באמצע אז אבא שלי היה חוזר אחרי יום ארוך בעבודה והיה מכריח אותי ואת אח שלי והוא היה לפעמים מרביץ לי ממש חזק שהייתי בוכה בחדר ולא רוצה לתת לו להיכנס ... והוא היה תופס לי את הזרוע חזק חזק שנהיה לי אדום וגורר אותי למקלחת כשהייתי מתנגדת פיזית ... ואז היה מבקש סליחה כשהייתי כבר בוכה... זה היה קורה הרבה ואימא שלי הצדיקה אותו.. ולפעמים שאני בטעות פוגעת באימא שלי פיזית כמו בטעות מרביצה לה בפנים עם המרפק או משהו באמת בלי כוונה במקום ציבורי היא צורחת את החיים שלה צרחה עצומה עליי וכולם תמיד מסתכלים וזה היה ועדיין מבייש ברמות...

פעם היו אצלנו אורחים ולא זוכרת מה עשיתי ואבא שלי חנק אותי. אני לא זוכרת כמעט כלום חוץ מהיידים שלו על הצוואר שלי ואותי יורדת לקומה למטה אחרכך כיאלו כלום לא קרה.
עוד משהו, פעם כשהייתי ביסודי סתם שיניתי לאבא שלי את השם בצחוק וקראתי לו בשם רוסי כמו ולאד או משהו וצחקתי , הוא פשוט התחרפן באוטו, צרח עליי, דפק לי את המושב והתחיל להרביץ לכסאות באוטו.
עוד סיפור, פעם הערתי את אבא שלי כי הייתי עם אחותי בחדר והשקע שהיה לה בחדר יצא החוצה והוא פשוט קם וצרח עליי "למה הערת אותי?!" ירק עליי, קרא לי בשמות. קילל אותי. כן האבא שלי לא הכי שפוי:/

הייתי ילדה עקשנית ודוד שלי אמר לי לזרוק את הזבל שלי לפח אחרי שאסיים לאכול וסירבתי. הוא אמר שהוא ישאיר אותי לשבת שם עד שאני אזרוק אותו, לא הייתה לי בעיה אבל היה לי אגו. ישבתי שם עד הערב, ההורים שלי חזרו הביתה והוא הלך ואני זרקתי את הזבל. 1-0 לי

האנונימית שלא רוצה ילדים^ לפי דעתי את לא צריכה לשלול ככה כי העובדה שלך לא הייתה ילדות טובה תעזור לך להיות אמא יותר טובה ואת תדעי שלא לעשות את זה כי את ממש ממש לא רוצה לעשות לילדים שלך דברים רעים שעשו לך

שואל השאלה:
וואו. לא ציפיתי לכל כך הרבה נעצים חחח

ואו אני בהלם מהתגובות כאן. איך אפשר להתנהג לילדים ככה? אף פעם לא היה לי עונש רציני.. לקחו לי את הטלפון וכאלה או לא לצאת עם חברות.

האנונימית- איך הסתדרת בלי רופא? זה לא מטפל בעצמו

yo אני התגובה המאה

פעם אחת חזרתי הבית מי הבית ספר בשעה 8 כי שיחקתי אם חברים ולא הלכתי הבית אז מתי שבאתי אימא שלי אמרה לי לארוז תיק וללכת לגור ברחוב ואז אניבכיתי מלא אבל מלא והכנתי את המזוודה ואז יהלכתי לרחוב ואימא שלי אמרה לי ללכת במדרגות ולא במעלית בעייתי גרה בקומה 6 וירדתע במדרגות ואז הי קראה לי מהחלון ואז לא יודעת למה עליתי במדרגות ואז פרקתי את המזוודה והייתי חייבת לסדר את הארון לב והייתי בת 7

yellow clod הייתי כבר בת 11 והייתי מקבלת מלא מכות ותמיד היה נפתח לי משהו או נהיה לי נקע ביד ממשהו שזרקו אלי אז כבר ידעתי לטפל בעצמי ולסבול בשקט פשוט שמתי חומר מחטא ופלסטר עבר אחרי חודש עדיין יש לי שם סוג של צלקת קטנה.

כואב לי על כל העונשים המזעזעים שנתנו פה וזה גורם לי להבין שהעונשים שלי לא משנים באמת

כואב לי על כל העונשים המזעזעים שנתנו פה וזה גורם לי להבין שהעונשים שלי לא משנים באמת

תכנית ממש מזמן היו נותנים לי עונשים כמו סטירות אבל עכשיו העונשים זה לקחת את הטלפון / מסך כלשהוא לכמה זמן הכי הרבה היה חודש ובצדק כי איבדתי את המשקפיים בבית ספר וזה היה יום אחרי שקיבלתי אותם ;-;