למישהו יש כוח לעזור לי עם תסביך קטן עם אבא? לא מהדברים המגעילים כמו ששואלים פה, סתם קצת הזוי

אני יכול
אבל אין לי קיק

שואל השאלה:
אוקיי
יש לך משתמש באיזה אתר אחר שיש בו הודעות (כדי שאני ארשם ואוכל לשלוח הודעות)?
לדוגמה יש לי משתמש בעיר הוירטואלית הזאת שהייתה פופולרית פעם (אולי תירשם?).

שואל השאלה:
זה נשמע מטומטם אני יודעת אני סתם מתביישת לכתוב את זה אקספליסיטלי באינטרנט, בשאלה בסטיפס
או בפרטי כי אז תדע מי המתוסבכת

זה לא נורא
זה לא שאני אעשה עם המידע הזה משהו
את יכולה לסמוך עלי במאה אחוז

איזה עיר וירטואלית?

אין לי שום משתמש באתר כל שהוא ..אבל אם תרצי כאן בכיף ,אשמור על זהותך ..בטוחה גם שאני לא מכירה אותך

שואל השאלה:
טוב נו אז אני אכתוב פה
אני פשוט מוצאת את עצמי מובכת לדבר עם אבא שלי או להסתובב לידו.
פעם אחת כשסבתא הייתה אצלנו לכמה ימים קרה לי אותו הדבר איתה, אבל זה עבר.

מאז שחגגתי 16 והיינו כל המשפחה ביחד איזה כמה ימים (היה חופש לפני זה, יצא שפשוט הייתי איתם מלא וזה כבר התחיל לבלבל אותי כנראה), התחלתי להיות מובכת מההורים שלי. עם אמא זה עבר, כנראה כי היא היא נמצאת כל הזמן ואני רגילה לנוכחות שלה.
מאבא לעומת זאת אני עדיין מובכת! זה משגע אותי...
הוא, בניגוד לאמא, גם נותן לי (ולאח שלי גם) מחמאות כל הזמן, כמה שאנחנו יפים ומוצלחים.. כאילו אמא במסדרון לא מתייחסת אליי, אבא כל הזמן יואו איזה יפה/חתיך (לאח שלי)/איזה משפחה אהובה יש לי. וכוס אמק אני כבר לא יודעת איך להגיב (אני לא יודעת לקבל מחמאות בכללי).
הגעתי למצב שאני חושבת כל הזמן על אם אבא שם לב שאני מובכת ממנו ומתנהגת מוזר בסביבתו.
זה משגע אותי, נמאס לי.
כמובן שאני אוהבת אותו והכל טוב, סתם נמאס לי להיות אובססיבית.

אני לא יודעת למה אני אובססיבית אליו. קודם כל תמיד יש לי אובססיות למשהו, ובזמן האחרון החיים שלי חוץ מזה די טובים (אני מדברת עם אנשים בלי להתפחלץ ממבוכה, אני מצליחה בלימודים (שנה שעברה הכל היה נכשלים), אין לי אובססיות אחרות בקיצור) - אז כנראה משהו אצלי במוח מחפש בכוח להיות אובססיבי לגבי משהו...
וגם הוא התחיל לחזור מוקדם יותר מהעבודה (שזה טוב כמובן), ופשוט הוא בן אדם חם כזה, יותר מאמא, ואני לא רגילה. אני רגילה להסתובב בבית בלי שיתייחסו אליי יותר מדי.

סורי על החפירה.
אני פשוט רוצה להפסיק את זה איכשהו, כל יום אני אומרת לעצמי זהו ראבק זה אבא שלך כוחה בן אדם ועוד בן אדם שאת אוהבת, תקחי את זה בקלילות ואז הוא מדבר אליי ואני כזה 0:

שואל השאלה:
בקיצור זה כאילו הכל בסדר החיים דבש אבל אני דפוקה אז אני תמיד חייבת להיות אובססיבית למשהו, הפעם זה אבא.
וזה ממש לא נעים, אני מרגישה בושה על כך שאני לא מרגישה איתו בנוח כמו פעם.
ואין לי למי להגיד את זה חוץ מלאנשים בסטיפס כי זו לא אובססיה "לגיטימית", יחשבו שאני משוגעת

לפי דעתי זה סבבה וזה יעבור עם הזמן
פשוט כמו שאמרת את לא רגילה לקבל מחמאות וממנו זה בא בכמויות אז זה גורם לך להרגיש טוב וכנראה שזה התפתח למשהו קצת יותר גדול
אבא שלך אוהב אותך ואת אוהבת אותו זה נורמלי כל עוד זה לא קשר מיני פשוט תתנהגי לידו בחופשיות

שואל השאלה:
מה, מוזר נכון? מישהו מתכוון לענות בכלל?

שואל השאלה:
אה, ענית, תודה (:
ברור, חס וחלילה לא קשר מיני פשוט אני לא רגילה לנוכחות שלו (פתאום חוזכ מוקדם, לוקח חופשים) ולמחמאות

שואל השאלה:
תודה רבה על התשובה

אז הכל מעולה אין לך מה להרגיש עם זה מוזר

בכיף

שואל השאלה:
גם איתו אני מדברת על דברים "חכמים" לפעמים, עם אמא זה בעיקר נושאי סרק. אני מפחדת שהוא תופס ממני יותר מדי, ובסוף אני אהיה קופאית בסופר (אני מפחדת להתבגר בקיצור)

שואל השאלה:
אבל אני מניחה שהעובדה שסיפרתי את זה תעזור (:

(גם אני)
הוא במאה אחוז יואהב אותך ועדיין יחשוב שאת חכמה אם תהיי קופאית בסופר

שואל השאלה:
חחח נכון
ובהצלחה לכולנו בלהתבגר

קצת בדילאי אבל אני מצטרפת לoo00oo ..
יכול להיות שגודל המחמאות והכל מכניס אותך למבוכה הזו סך הכל ,הוא נורא אוהב אותך ונשמע אבא טוב ,לדעתי הוא לא באמת תופס ממך ,כאילו ברור שבשאיפה של כל הורה הם שואפים למשהו טוב אבל אבא שלך לא נשמע כזה שיתאכזב אלא יבוא ויעודד ויעזור

שואל השאלה:
תודה רבה (:
הוא באמת אבא טוב