שכבתי עם מישהו עכשיו. בלי אמצעי מניעה והוא גמר לי בפנים! מה אני עושה? אין לי כסף לפוסטינור! נהרסו לי החיים!

תבקשי ממנו שהוא יקנה לך

שואל השאלה:
אני לא יודעת מיזה

אז תבקשי מחבר/ה, הורים, אחים...

שואל השאלה:
אני לא יכולה לספר לאף אחד!

למה לא? בת כמה את?

תפני ל"דלת פתוחה" או לאתרים דומים.. אני חושבת שהם יוכלו לעזור לך

שואל השאלה:
15

שואל השאלה:
אין לי אחים גדולים. אין לי אבא ואימא שלי במצב נפשי לא טוב. אני בפנימיה ואסור שהם ידעו כי אז יעיפו אותי ואני יהיה במוסד סגור כי אני במילא על תנאי וכבר לקחתי פעם מיחברה שלי כסף לפוסטינור אני לא יכולה עוד פעם.

למה שהם יעיפו אותך בגלל סקס?

שואל השאלה:
כי אסור לשכב בפנימיה!

אבל זה כבר קרה
עדיף שתשתפי אותם מאשר שתכנסי להריון

שואל השאלה:
אין מצב. לא משנה

רציתי לתת לך עצה מה לעשות.
אז ראיתי שזה קרה לך בעבר ולא למדת לקח... מצטער זה אשמתך.

שואל השאלה:
תודה אנונימי. יכולתה לא לענות

את קטינה? לכי לדלת פתוחה

לא רק תשובות שיעזרו לך הן טובות, כך ש"יכולת לא לענות" זו סתם תגובה רגשית, תנסי להבין מה נאמר לך. לצערי אני מתכוון להמשיך בקו הזה. "נהרסו לי החיים" - קודם כל הם עדיין לא נהרסו, כי אין וודאות שאת בהריון. אבל משמעותי יותר הוא הניסוח, נהרסו - הם נהרסו בצורת הסביל, כאילו הגורל דפק אותך. את פעלת במודע באופן שיכול להרוס לך את החיים, ומסתבר שיותר מפעם אחת. הגישה שלך נקראת "ייחוס חיצוני", כלומר הטלת אחריות לדברים שקורים לנו על גורמים חיצוניים. אנחנו מעירים לך על כך לא כדי לרדת עלייך, אלא כדי שתשני את הגישה להמשך. מתגובותייך כאן, זה נראה שאת ממשיכה בגישה, אך אף גורם חיצוני לא יעזור לך במקרה הזה ללא התערבות ואקטיביות שלך. במקום להתרכז במה את לא יכולה לעשות כי יש לזה השלכות (קצת מאוחר מידי לא? איפה זה היה לפני קיום יחסי מין לא מוגנים?), תתרכזי באיך את עוזרת לעצמך, וכן זה מערב אנשים נוספים. כאן תקבלי עצות ודעות כאלו ואחרות, אבל לא נראה לי שמישהו מכאן יקנה לך פוסטינור. אז תמצאי מישהו לדבר איתו, תקחי פוסטינור, אבל גם בהסתכלות קדימה, הגיע הזמן לקחת אחריות על החיים שלך, ולא רק בדיעבד. אין בעיה ש"ילדים" משחקים במשחקים של "מבוגרים", אבל צריך להבין שגם החשיבה צריכה להיות בוגרת בהתאם. ניסית לשחק שחמט לפי החוקים של דמקה, ועכשיו את לא מבינה למה אומרים לך שאת לא משחקת נכון.