35 תשובות
לא יודעת אם מרחמת
אבל זה עצוב
לא.
אני לא חושבת על ילדים כאלה בכלל.
הייתי רוצה להגיד שלא אבל אני לא אשקר ואגיד שכן
קשה לראות את זה, אבל אני משתדלת כמה שאפשר לגשת לבן אדם ולהתחיל שיחה
לא
לפעמים, כי הייתי במקום שלהם פעם.
משתדל שלא, לא לגרום לילד הרגשה שהוא צריך רחמים..
לא מרחמת, יכולה להבין ולעזור.
רחמים מאחרים לא יעזרו למצב
כן כי הייתה לי תקופה כזו ואני יודעת איך זה מרגיש
לי כמעט לא היו חברים בבית ספר והיו פעמים שנשארתי בודד ולבד. כן זה כואב ולא נעים.
אנונימי
לא, לא בגלל שלא איכפת לי מהם, אלא פשוט כי יש לי חברים אבל אני לא חושבת שזה כזה רע להיות בלי חברים, אני בן אדם יותר בודד חברה אחת שתיים ואני בסדר עם זה, אבל כן מרחמת על התחושה של הבדידות, כי אני כן מרגישה אותה לפעמים למרות שיש לי חברים
כן
חוויתי את זה בעבר..
והיום יש לי הרבה חברים וחברות..
כן אני ארגיש הזדהות..
ואנסה להתחבר אליהם.
למה לי לרחם על עצמי
אין לי חברים
לא, והרחמים של אף אחד פה מעניינים לי תתחת ממש לא צריך תרחמים שלכם מוזמנים לרחם עלי מאחורי הגב כמה שבא לכם אבל להגיד לי איזה מסכן או להתחבר אליי מרחמים ממש לא
במקרה שלי לפחות זה ממש לא מהסיבות המוכרות כמו ביישנות חוסר ביטחון או משהו מי זה לי אין חברים בבית ספר שלי כי כולם שם ערסים ופרחות מפגרים עם חינוך פח והתנהגות זבל ומרוצה מאוד שאני לא חבר של אף אחד מהם
סליחה על המגילה
אנונימי
זה בסדר.
פרחות וערסים זה חרא.
הכל טוב.
כן.
עריכה:
ואין לי מה לעשות בשבילם מה שאני כן עושה זה שאם אותו ילד מעניין ולא מוזר כזה, אני מנסה לדחוף אותו לחבורות שאני בהם בשביל שיהיו לו חברים.
אני לא מרחם על אף אחד. כשאתה מרחם על אדם אתה מרגיש שאתה יותר ממנו. יש לי אמפטיה אל ילדים כאלו כן.
מה יש לרחם? יש כאלה בלי חברים מבחירה, או שהם פשוט מגעילים ואף אחד לא רוצה להיות איתם, או שהם לא אנשים ידידותיים שאוהבים להיות לבד, או שהם פשוט אפילו לא מנסים ליצור חברויות.
אף אחד לא אוהב שמרחמים עליו, ואני אומרת לכם עכשיו דוגרי- זו אשמתו של הבן אדם שאין לו חברים. אם הוא היה טורח לקום ולנסות לחפש במקום להתבודד ואז להתלונן, החיים שלו היו הרבה יותר יפים, ואם אתה אפילו לא מנסה ליצור חברויות עם אנשים ורק מצפה שיגשו אליך "כי אתה ביישן," זו הבעיה שלך.
הכי אמיתי שיש.
מקנאה בהם
הלוואי שיכולתי להתרחק מחברים שלי.
תלוי.
ילדים שמוחרמים ומנודים אז כן. ילדים שמבחירה לא רוצים ומתבודדים אז לא.
כן, קצת. כי כולם בסופו של דבר צריכים חבר
אנונימית
תלוי, יש כאלה שאני רואה שהן מנסים ליצור חברה ואין להם אז כן כי לא מגיע להם ויש כאלה שאני לא מרחמת עליהם כי הם מביאים את זה על עצמם וכל הזמן נמנעים על החברה וצוחקים עליהם.
כן.. זה מבאס..
אנונימית
בטח שאני מרחם, לפני שנה וחצי הכרתי ילד שהיה לו חבר אחד (חבר חרא) בשנה הבאה העבירו את הילד החרא הזה כיתה והילד השני נשאר בלי חברים כל כך ריחמתי עליו, התחלנו לדבר אחד עם השני ותאמינו או לא עכשיו הוא החבר הכי טוב שלי.
אני לא אייפה את המציאות ואגיד שלא, אני קצת מרחמת, ואם אני רואה מישהו לבד אני אבוא ואתחיל שיחה ואגרום לו להרגיש יותר טוב, כי הייתי פעם במקום הזה של להיות לבד ודחויה ובלי חברים, ואני יודעת שזאת הרגשה נוראית וזה גורם לך לרצות למות, עכשיו כבר יש לי חברות וחברים והרבה יותר טוב לי, אבל יש לי עדיין צלקות נפשיות כתוצאה מזה.
לא מרחמת עליהם כי זה לא נעים שמרחמים עליך.. אני הולכת ומנסה להתחבר איתם.. אני לא אוהבת לראות אנשים לבד... זה עושה לי צביטה כי היה עלי חרם פעם
למה לרחם אם אפשר להיות חברים שלהם?
אנונימי
קשה לרחם על עצמך
, לא, כנראה כי אני מזדהה
~Lil bo peep~
ואת אוהבת שמרחמים עלייך בגלל זה? לא חושבת. ברור שתמיד יהיו יוצאים מין הכלל כמוך ועל אנשים בעלי חרדה חברתית לא דיברתי בכלל כי זה כבר דבר נפשי, אבל דיברתי באופן כללי.
אני מרחמת על אנשים שהם דחויים , שהחברה פשוט דוחה אותם, שאני רואה שהם מנסים להסתדר ולהתחבר עם אנשים וזה פשוט לא מצליח, אבל לא סתם ככה, יש אנשים שאין להם חברים מבחירה, או שהם מעדיפים שלושה חברים קרובים מאשר פלוגה שלמה... לא חושבת שיש על מי לרחם במצב כזה...
כן.
אבל יש כאלה שאוהבים להיות בודדים
לי אין חברים
אני ממש בסדר עם זה
אני לא צריכה את הרחמים של אף אחד
כן אפילו אם אני שונאת אותם