איך זה? יש משהו לתקן לפי דעתכם? (קצת ארוך אבל אשמח לחוות דעת)

היי, זאת אני. (שם הסיפור)

אני מתיישבת לידה ומעיפה מבט בסרט שבו היא צופה ולאחר מכן מחזירה את מבטי אליה ושואלת "אי פעם דמיינת שזה יקרה?" ובראשי עולה המחשבה, מאיפה נחתה עליי כמות המזל הזאת כשפגשתי את אהבת חיי? בזמן שאני שקועה בעינייה שסוחפות אותי לעולם שלם של שאלות ותהיות על אהבה, בעיקר על אהבה.
"שמה יקרה?" היא שואלת בקולה העדין, לא מבינה על מה אני מדברת, כי זאת סתם שאלה שזרקתי אל האוויר מבלי לפרט יותר מידי.
"לא משנה" אמרתי וציחקוק קטן יצא מפי.
היא כל כך יפה, אני חושבת לעצמי בזמן שמבטי תקוע על פניה.
"אני אוהבת אותך" קטעתי את השקט הקצר ופניה הסתובבו אליי.
"גם אני אוהבת אותך" היא החזירה ונשקה לשפתיי.

לאחר שנה....

"זאת הפעם האחרונה שאני עוברת ליד דלת הבית המקוללת הזאת", אני אומרת ונותנת לעצמי הזדמנות אחרונה לשחרר את כל הרגשות שחוויתי איתה מעבר לדלת הזאת ומתיישבת מולה.
דמעות זולגות מפניי ולאחר מכן בכי של כאב פורץ ממני ללא אזהרה.
"איך איבדנו זו את זו...." אני שואלת ותוך כדי מבהירה לעצמי שכבר איבדנו, ואין דרך חזרה.
לפתע אני שומעת את קולך, ורגשות געגוע ממלאים את ליבי, אם רק הייתי יכולה לשמוע אותו שוב מקרוב, לוחש לי "אני אוהבת אותך"... חשבתי לעצמי.
ומיד מחזירה את עצמי למציאות שבה אני צריכה להסתתר ממך במהירות.
עליתי במדרגות לקומה 2 והסתכלתי על דלת הדירה שלה מהמדרגות ומנסה לעצור את הבכי שעלול להתפרץ שוב כשאני רואה אותך פוסעת לתוך הדירה, שהייתה פעם הדירה שלנו, עם מישהו אחרת.
"כאן זה נגמר", אני לוחשת לעצמי בעצב ומשפילה את ראשי לריצפה לכמה רגעים, ולאחר מכן קמה והולכת.