אני לא סובל אותה..

אמא שלי לא עשתה בשבילי כלום בחיים מאז שהיא הביאה אותי לעולם.
הכל סבתא. סבתא גידלה אותי ועשתה הכל בשבילי. היא שדאגה לי עוד מהבטן אצל אמא היא דחפה אותי (לא מספיק, אבל דחפה), היא מדברת איתי כשאני מרגיש רע, לימי הורים רק סבתא באה איתי ואפילו פאקינג לחתום על אישור !! סבתא עושה הכל.

סבא שלי לא חכם במיוחד וגם יש לו בעיה נפשית. שני הדברים האלו ביחד יוצרים שילוב בלתי נסבל. הוא עכשיו בבית אבות ואמא שלי , הבת שלו עברה לגור אצלנו.
ההבדל בינה לבינו הוא שיש לה טיפה יותר שכל ממנו ואין לה בעיה נפשית, אבל חוץ מזה הכל אותו הדבר.
היא נכה ברגליים. בבית היא הולכת ומחוץ לבית היא משתמשת בהליכון.
כל החיים שלה העבירו לה שהיא מטומטמת, שהיא לא יכולה לעשות כלום וזה מה שניהיה ממנה גם עכשיו.
היא לא רוצה לעבוד יותר, היא הולכת למועדון של מוגבלים שיכולים להיות סבים וסבתות שלה וכל היום היא אצלנו בבית מחפשת את עצמה..
יש לה דירה משלה באותו הרחוב שלנו, אבל היא מחליטה מתי להיות בדירה ומתי אצל סבתא, איך שנוח לה.
היא משחקת במחשב ובטאבלאט כל היום.
כל דבר שיש לה בעיה איתו "אני לא יודעת, אתה תסדר" - כל דבר!! מלרשום הודעה בפייסבוק ועד ללהפסיק ללמוד למבחן כי היא צריכה שאני אסדר לה ווליום בקנדי קראש. היא יכולה לעשות כלום בעצמה, כלום.
היא גם לא רוצה ללמוד כלום. הרי למה לה ללמוד אם הבן שלה "יודע הכל"?
היא לא עוזרת לי הכלים וכל הזמן דורשת עזרה.
היא מהאנשים המציקים האלו שלא יכולים לשבת 5 דקות בשקט, היא מדברת בחוסר טאקט מוחלט שלפעמים זה נשמע כאילו אין על מה לדבר והיא רק מחפשת מה להגיד.
כל מה שהיא יודעת לעשות זה רק להציק ולהתלונן, אבל אם אני אומר לה משהו, היא אומרת שאני "לא יודע להעריך".
ברור שאני לא יודע להעריך, היא לא עשתה בשבילי כלום ולוקחת קרדיט על מה שסבתא עושה.
אני יודע שאני חייב להיות איתה ביחסים טובים והכל, כי היא אמא שלי אחרי הכל, אבל אני לא יודע איך!!

מה לעשות? לא בא לי שהיא תגור איתנו