10 תשובות
אני באותו מצב כמוך4
בסופו של דבר אני חושבת שהחיים יימאסו עלי, אבל כרגע כן.
אני לא הייתי רוצה עכשיו לסיים את החיים שלי, האמת היא שאף אחד לא - כי אם כן, הם כבר היו מתאבדים.
ממש ממש לא
מאוד
אנונימית
מצד אחד כל חיי לא ממש פחדתי ממוות, לא חושבת שהבנתי מוות עד הסוף, אני גם גדלתי במשפחה לא מאמינה שתמיד דיברו על מוות כחלק מהחיים, כפשוט סיום, ככלום אז לא ידעתי ממש איזו דעה לגבש ולכן היו זמנים שכשהיה לי קצת קשה פשוט חשבתי לעצמי, "יהיה כל כך נורא למות?" אף פעם לא באמת התכוונתי לפגוע בעצמי אבל סתם מחשבות כאלו של למה אני בחיים בכלל ומה הטעם, ומה כל כך נורא למות, אני חושבת שפשוט לא ידעתי להעריך מספיק את החיים. אך כשגדלתי ובאמת חוויתי מוות של קרובים הבנתי יותר את משמעות החיים, מעבר להיבט הדתי. חשבתי על כך שגם אם אין סיבה לדברים זכיתי בחיים ואני יכולה להפוך אותם למשמעותיים עבורי, יש כל כך הרבה שאני יכולה לעשות, כשראיתי בחדשות אנשים מתים בפתאומיות כמו נגיד האסון בערבה או קרובים בריאים וצעירים שלי שפתאום מתו התחלתי לחשוב על עצמי, על החיים שלי וכמה באמת לא הייתי רוצה לאבד אותם. אני לא יודעת אם יש חיים אחרי המוות ואני לא יודעת מה קורה במוות אבל לא הייתי רוצה לקחת את הסיכון של לאבד את החיים וכל מה שהם יכולים להציע לי.
אני סקרנית, אני מפחדת וגם לא מפחדת. הכל ביחד
לא ממש. ברור שאני אפחד אם מכונית תבוא לכיוון שלי, אבל בכללי אני לא מפחדת מהמוות.
לא, אני מפחדת מהחיים.