נמאס לי מהמצב הזה

להורים שלי יש כסף , הם לא יכולים להרשות לעצמם לקנות גוצי או פראדה סתם ככה אבל יש להם כסף . אני בן אדם מאוד חומרי , תקראו לזה שטחי או איך שבאלכם. אני אוהבת בגדים , אני אוהבת תכשיטים כובעים סניקרס הכל פשוט. הם יכולים להזמין אוכל ב200 שקל ובאותה נשימה לומר לי שהם לא יכולים לקנות לי משהו שאני רוצה וזה מחרפן . הרגע אכלת 200 שקל .. ואתה לא יכול להשקיע בי שבאלי משהו ? אל תחשבו שאני מפונקת אני לא , אבל זה מחרפן אותי שהם נותנים לי תהרגשה הזאת שאין כסף עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם . עד שאני מתביישת לבקש כסף .. אפילו מפחדת לבקש רק מהתשובה הזאת של פעם אחרת . ואל תטעו כמו שאמרתי יש להם , הם מביאים לי אבל בפעמים שלא זה יכול לרסק אותי . הפ יכולים לומר לי : אנחנו נעבור בית רק צריך אישור שלך ובאותה נשימה לומר לי קחי כובע מחברה את לא צריכה כובע משלך ..וזה כואב לי באמת .. ההרגשה הזאת שהם נותנים לי אז אמרתי להם שאני יחפש עבודה וישיג כסף משלי ומה הפ אומרים לי ? למה את צריכה עבודה את מקבלת מה שאת צריכה , וזה פשוט לא נכון . שבוע שעבר אמא שלי קנתה לי משהו וברגע שהגענו הביתה היא פשוט נתנה לי רגשות אשם שבזבזתי לה תכסף . וכאילו די כבר , מה אני צריכה להסיק מזה ?