תגידו לי זה נורמלי שאמא שלי שהרסה לי את החיים ששרפה לי את הנשמה שהתעללה בי כל גיל ההתבגרות מגיל 10 ועד היום..

שבע שנים של סבל של קללות של עלבונות של משטרות רווחה נסיונות לעוף מהבית ללא הצלחה שבע שנים שהיא הרסה לי את הבטחון עשתה לי חרדות חברתיות אבא שלי מתעלם מזה כמו איזה טמבל ורבנו עכשיו ליידו וליד חבר שלה שאיתו איזה שבוע ומביאה אותו הביתה בלי שאכיר אותו אני צריכה לוותר על הפרטיות שלי מה לעזאזל איך שאני קמה הוא פה מסתובב לי בין הרגליים היא הולכת משאירה אותו איתי היא מכירה אותו הכרות אישית שבועיים זה נראה לכם הגיוני??? אני לא יכולה איתה רבנו עכשיו סתם מאש קטן לא עברו שתי דקות אמרתי לה תמותי מבלי לשלוט על הפה שלי והיא אמרה לי תמותי את וזה כל כך עבר חלק אצל שניהם אבא שלי והחבר החולה נפש שלה נו זה הגיןני??? למה שאמא תגיד לבת שלה חזרה ולאבא שלה לא מזיז?כל כך הרבה פאקים בדבר הזה אני לא מפסיקה לבכות ואין לי למי לפנות היא צועקת שעה שאבא שלי יקח אותי כבר מפה שהיא לא רוצה לגדל אותי כאלו היא מזיזה לי משהו משחקת אותה אני זאת שמנסה לגור אצלו שנים והיא לא נותנת לי!! מוציאה אותי הזבל הילדה שמזלזלת וזה בגללה היא דפקה לי תאישיות הנשמה שלי מקללת לבד וזורקת מילים מבלי לחשוב אני נשבעת לכם שאני נדפקתי אני אפילו לא שמה לב המחשבות יוצאות לי לבד כי היא כל כך הרסה אותי..