שאלה לדתיים וחרדים: אתם מקיימים את המצווה של שנאת האפיקורסים כפי שכתוב בתהלים ומצוטט בספרים רבים?

"דרך ארץ קדמה לתורה", חביבי. סע.

יש שוני מדורות קודמים לדור הנוכחי.
היום אנשים ממש בורים בנושא היהדות ובכלל לא יורדים לסוף דעתה
הם בגדר שוגג בעיני אבל עם הזמן זה הופך מזיד, וברגע שזה מזיד (זה ניכר) ואין הם בגדר חבר.
אגב דוד המלך היה חסיד, הוא נהג בדרכי חסידות ואנו מצווים ללכת בדרך הישרה שזו דרך אמצעית וזו גם דרך החכמים.

שואל השאלה:
לא שייך. לאן בדיוק אתה רוצה שאני "אסע"? כל אדם צריך להתנהג איתו לפי מה שהוא, כמו שכתוב "עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם-גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם. עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" (תהלים יח, כו-כז). הקב"ה שהוא שיא שלימות במידות אמר "כִּי-מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א, פרק ב, פסוק ל). מציע שתקרא את הפסוק בהקשרו המלא, כולל את הפסוק שלפניו.
נ. ב. אתה דתי, חרדי או מה?

דיונים רחבים ישנם על הגדרת הרשע כיום, אולם אפשר לומר ככלל, שבמצוות שבין אדם למקום, הרשע הוא זה שעובר עבירות כדי להכעיס. כלומר הוא אינו מחלל שבת מפני שאינו מבין את משמעות השבת ונוח לו לעשות מלאכות, אלא הוא מחלל שבת כדי להתריס ולהראות שאינו מאמין בה' ובתורתו, ואינו מתחשב במנהגי ישראל. ואילו במצוות שבין אדם לחבירו, הרשע הוא זה שבאופן עקרוני ושיטתי פוגע באנשים, וגם לאחר שהעירו לו על כך, לא קיבל אלא ממשיך במנהגיו הרעים. אבל מי שנכשל מפעם לפעם בחטאים שבין אדם לחבירו, אינו נחשב רשע שמותר לשונאו.

ואפילו את הרשע שמצווה לשנוא מצווה גם לאהוב, שהלא הוא יהודי, ונשמתו קדושה, וישראל, אפילו שחטא נקרא ישראל (סנהדרין מד, א). וגם הרשעים שהרשיעו והשחיתו עדיין נקראים בנים לה', אמנם בנים מרשיעים, אבל בנים (כדברי ר' מאיר בקידושין לו, א). לפיכך השנאה מכוונת כלפי האישיות שמתגלה אלינו, אבל את עצמיותו הפנימית של כל יהודי צריכים לאהוב, ולקוות ולהתפלל עליו שיחזור בתשובה (תניא פרק לב; מידות ראיה, אהבה ח-ט, ועיין שם ה-ו)

שואל השאלה:
ok. זה נכון שיש חילוק בין מומר לתאבון למומר להכעיס (למרות שגם את המומר לתאבון מותר לשנוא, אבל הוא עדיין אחיך לעניין אבידה (חושן משפט, סימן רסו) ודינו יותר קל. לגבי שבת, הדעה הרווחת שאפילו מחלל שבת לתאבון (בפרהסיה) הוי ממור לכל התורה, כיוון ששבת היא אמונה במעשה בראשית, ורק בשאר העבירות יש חילוק בין מומר לתאבון למומר להכעיס.

מי שהוא רשע, אמרו חכמים (פסחים קיג, ב) שמצווה לשונאו, שכן האיסור לשנוא הוא כלפי אחיך, היינו מי שאתך במצוות, שנאמר (ויקרא יט, יז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ", אבל מי שאינו אתך במצוות, אין כלפיו איסור שנאה. ומניין למדנו שמצווה לשנוא רשע, שנאמר (משלי ח, יג): "יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי". וכן נאמר (תהלים קלט, כא-כב): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי".

ושני טעמים לשנאה זו: ראשית, רוע מעשיו גורמים להתקוממות פנימית כנגדו. שנית, כדי להביע מחאה כנגד מעשיו הרעים, ואולי מחאה זו תעורר אותו לחזור בתשובה, ולכל הפחות תמנע אחרים מללכת בדרכיו.

אני תומך בזה חלקית.

לא, אבל כיוון שהיום זה לא תופס
היום אפיקורס הוא לא אפיקורוס כמו של פעם (אין לי כח להרחיב ) ולכן אסור לי לשנוא אותו, מה שכן אני צריכה לשנוא את מעשיו
עוד דבר, אם היית לומד/ת ועושה מחקר היית מגלה שיש על כך פירושים רבים שהם לא *שנאה*

שואל השאלה:
בימינו (לגבי מחלל שבת בפהרסיה) יש כמה פוסקים מקילים, אך דעת רוב גדול הדור זה (שנפטרו כבר) כגון הרב וואזנר זיע"א שהמחלל שבת בימינו הוא לא תינוק שנשבה.

הדעה התורנית השלטת כיום היא שיש להתייחס לחילונים כתינוקות שנשבו ולא כרשעים.

הרמב"ם בהלכות ממרים מדבר על הגדרת מינים וכופרים וכותב כך:
"במה דברים באיש אשר כפר בתורה שבעל פה ממחשבתו... והלך אחר דעתו הקלה אבל בני אותם הטועים ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות וגדלו אותן עליו, הרי הן כתינוק הנשבה לבין הגויים וגדלוהו הגויים על דתם שהוא אנוס, ואע"פ ששמע אח"כ שהיה יהודי וראה היהודים ודתם, הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שטעו, לפיכך ראוי להחזירם בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום..."

החזו"א אף כותב שמאחר ובימינו איננו רואים בהשגחה אלוקית ישירה, ואין מי שיודע להוכיח כופרים כראוי אז גם כופר גמור אינו מין או אפיקורס.

בעמדה הזו תמכו הרב יעקב ישראל קניבסקי, הרב אהרון יהודה לייב שטינמן, הרב גרשון אדלשטיין, הרב יעקב אדלשטיין, הרב חיים קניבסקי, רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף.

את השנאה מצווה להפנות אל הכפירה עצמה, לא אל הכופרים, שלא זכו לחינוך תורני כשלך ואינם אשמים במצבם העגום.

מסכים איתך.
אם לא מזהים את האויב, אז זה גרוע.
כשלא מודעים לאויב, אפשר ליפול לידיו בקלות.

יש יותר מידי "הסכמה" ו"התערבבות" עם האוכלוסייה החילונית מצד דתיים (שאני רואה, כאן).
אי אפשר שלא להיות מושפע מהתרבות הזאת בסופו של דבר.

נורא נוח לסנגר על החילונים שהם תינוקות שנשבו, ונראה שאין ברירה אלא לתרץ זאת כך, כיוון שהם הרוב ואי אפשר להילחם בהם. (ובהשפעת המודרניות, אנו מצפים מהדת להיות יותר חומלת ומכילה מכפי שהיה מקובל פעם).
האמת היא שהחילונים של היום יודעים הרבה יותר על היהדות מאשר הכופרים של פעם, כפי שבכל נושא אחר האדם הפשוט של ימינו יודע הרבה יותר מאלו שחיו בעבר בימי הביניים ולפני כן.
אגב, זה גם לא מכסה את אלו שכן קיבלו חינוך דתי וחזרו בשאלה.

^מצד שני, החברה הכללית היום הרבה יותר חילונית ולכן יש יותר השפעה חיצונית שאונסת אדם לכפור, כך שדין 'תינוק שנשבה' עדיין רלוונטי.

שואל השאלה:
חמילקרת, לא מוסכם. "אנוס" זה לא, כי יש בחירה, יש הפצת התורה בכל מקום, יש הרבה בעלי תשובה ב"ה. זה לא אמור למשוך את תשומת לבם להתעניין? פעם היו טוענים שבעלי תשובה פשוט "השתגעו", או שהם עברו "שטיפת מח", אבל יש גם הרב בעלי תשובה גם אקדמאים. מה הם גם כן "השתגעו"? אלא מה, יש חוסר רצון לחפש את האמת ו"עבדא בהפקירא ניחא ליה" ( גטין יג עמוד א).