35 תשובות
כן זה באמת סתם חרטא.
ועוד אני בת 14 שעוברת מערכות זוגיות כילו אני עושה אתזה רק בשביל הכיף וכי יש לי גוף נחמד פלוס
לא יודעת מה המקור שלך, אבל שכנים שלי ביחד מגיל 13 ועכשיו הם בני 20 ו..
ואת הבנות לא מעניין גוף? אל תנסי לשחק אותה תמימה גם לבנות זה משנה.
וגם בגיל 20 יכולות להיות חרא של מערכות יחסים אז בואי לא.
אנונימית
זה לא תמיד נכון. בדרכ כלל נפגשים בתיכון ומאז עוברים הכל ביחד ואפשר גם להגיע לחתונה מהתיכון. תלוי איזה בנאדם זה.
הכל תלוי בכוונות של בני הזוג. ועד כמה יש אהבה. בואי לא נשכח בריכוז מעט שכיח יש נערים בוגרים... שוואלה היו ביחד מילדות באהבת נעורים מתוקה ושגדלו בסוף התחתנו... אבל בעיניי עדיף להתאהב אחרי תיכון.
מסכימה.
זה אף פעם לא רציני ומחזיק מעמד (יש מקרים שכן, נדיר מאוד)
ולבנים לוקח זמן להתבגר, בדרך כלל הם מתבגרים אחרי צבא.
כן זה בכלל לא רציני ובזבוז של אנרגיה אבל מי יודע אולי אם זה לא רציני ואתם רק ילדים/נערים אפשר ללמוד מזה משהו
תלוי איזו זוגיות.. אני בת 11 ויש הרבה "זוגות" בכיתה. וזה כל כך מטומטם! הם לא מדברים!
ויש קטע כזה של "שידוכים" וזה כל כך מטומטם שאת/ה לא יכולים להבין בכלל! אבל שמעתי על נגיד זוגות מגיל 15 או 14 שזה באמת אמיתי! הם באמת זוג! לפעמים מרגיש שהזוגיות מעל גיל 17 חרטא! אתם נפגשים בדייט מטומטם של בזבוז כסף וזמן ובסוף לא עושים עם זה כלום
זה תלוי בבגרות של הבנאדם. להגיד על כל זוגיות שמתחת לגיל 17 חרטא זאת סתם הכללה, ואת לא באמת יכולה לדעת על כל זוגיות אם היא טובה... יש זוגות שהמערכת יחסים בניהם כמו שכתבת אבל שהם יותר גדולים.
לא מסכימה יש לי חבר כבר שנה וחצי מגיל 14 והוא היה 17
אנונימית
כן מתחת לגיל הזה הם לא יודעים מהחיים שלהם
אנונימית
זה סתם הורמונים
מה שאת אומרת בדר"כ נכון.
יש מקרים שזה מצליח ורציני, אבל מעטים מאוד המקרים.
בדר"כ זה לא אמיתי ולא הכי רציני בסופו של דבר.
סביר להניח שלא רק את חושבת ככה. אבל אני לא חושבת ככה.
גם אני חושב ככה. היה לי ילד בכיתה שהייתה לו "חברה" בכיתה ו. הדבר המצחיק והיחידי שהם עשו זה להביא אחד לשניה שוקולדים כל יום. ככה זה בגילאים האלו
כן, בשלב מסוים גיל 17 זה גיל רציני יותר וקל להתאהב, קשה להחזיק את האהבה הרבה זמן ולהיות בזוגיות שאתה בן 14 נגיד. את לדעתי צודקת ממש ואני חושבת שבני אדם מתחילים בגיל הזה להגיד לעצמם "אוקיי אני רוצה למצוא אהבה שתחזיק מעמד" גם בני אדם גדולים כבר מרגישים שאהבה זה עניין רציני
אין גיל לאהבה...
אני מסכימה איתך שבגיל 11 זה לא רציני, אבל גיל 17 זה כמעט 18 ו18 זה כבר רציני.
וחוץ מזה שמעתי על זוגות שהם מגיל 15 ביחד.
לא, לא "אכפת לי רק מגוף", זה שמישהו זרק אותך ואת כועסת לא אומר שאת יכולה להגיד שטויות על כל המין הגברי
כן כל כך נכון
אנונימי
דבר ראשון- בנות הרבה הרבה יותר שטחיות מבנים, דבר שני- הכל זה תלוי בבן אדם, יש בנות שאומרות כל מיני משפטים כמו: בנים עד גיל 20 לא מתבגרים" ואני שונא את המשפטים האלה כי יש כאלה שבגיל 30 רק יחפשו סטוצים ואם הם יהיו בקשר רציני הם יבגדו, ויש גברים בגיל 16 שיקחו כל זוגיות ברצינות ובחיים לא יתעסקו בסטוצים או יבגדו, זוגיות מתחת לגיל 17 זה ממש לא חרטא, וגם לא ברוב המקרים, אז נכון יש פה ושם כאלה שהם פחות רציניים אבל עדיין אי אפשר להגיד שזה חרטה מתחת לגיל 17 רק בגלל שפה ושם יש כאלה שהם פחות רציניים, לא הכל זה בגידות וסטוצים כמו בטלוויזיה
מסכימה ב90% מהמקרים.
אבל תתפלאי שיש חברויות מאוד מאוד בוגרות בגיל צעיר
אבל זה נדיר בטירוף, הרוב לא ככה.
לא. השכנים שלי שלי בני 85 ו-87 והם מכירים מהגן ובין חברים בערך מכיתה ד'. אז לא, זה לא חקט
לא בהכרח.
אני בזוגיות מגיל 15 עד היום (21).
לדעתי כן, זה באמת חרטא. נערים ונערות לא חושבים על להקים בית ומשפחה לקנות דירה וכו אלא יותר להנות מעצם ה"זוגיות" אם אפשר לקרוא לזה כך.. נכון שיש מקרים שמתבגרים נשארים יחד ואפילו מתחתנים אבל זה לא המקרה השכיח. בדרך כלל נפרדים אחרי תקופה מסוימת..
אנונימית
לא רק את
לדעתי את ממש טועה.
קודם כל כל בן אדם שעובר את גיל ההתבגרות, מתחיל להרגיש משיכה מינית, חרמנות, רצון לאהבה, השתוקקות למגע ולחום ממישהו אחר.
אם יש אהבה הדדית, למה לא לממש אותה? הרבה מערכות היחסים בחיים שלנו לא נועדו להמשיך לנצח, אבל בכל זאת הן קורות... ואי אפשר לדעת עד מתי מערכת היחסים תמשך, אין צורך לפספס את החוויה המדהימה הזאת כאשר יש אהבה אמיתית - רק מהפחד שהיא תגמר.
למי אכפת גם אם זה רק בשביל כיף ולא ייצא כלום מזה עדיין כיף ועדיין חשוב ניסיון אם כל הזמן נגיד לא כי אנחנו לא רוצים שלא יהיה לזה משמעות תתחיל לצאת עם אנשים רק בגיל 25 בלי שום ניסיון אז אני חושבת שזה טוב כי זה כיף וגם כי זה צובר לך ניסיון.
לא מסכימה. זה נכון שיש הרבה זוגות בכיתה ו' שעשו לי טראומה עד היום למה לא לצאת עם מישהו והמשיכו במשך השנים. אבל זה שלאותם זוגות לא הייתה הצלחה בזוגיות שלהם לא אומר שכל מי שקטן מגיל 17 הזוגיות שלו תהיה חרטא. זה לגמרי תלוי בבן אדם מכירה זוג שהיו ביחד מגיל 15 והיום בני 25
אה אז שאת בת 16 ו11 חודשים זה חרטא אבל אחרי חודש זה סבבה?
אנונימית
כן רק את חושבת. איזה שטויות במיץ.
אנונימית
לא אבל את כמו רבים ילדה סתומה כי את ילדה מושפעת מפגרת עם מעט שכל שלא מבינה כלום מהחיים שלה שדוחפת את האף שלה לעניינים שלא שלה חלק פה יגידו שאני לא בוגר תשובה לא בוגרת לילדה לא בוגרת
אנונימי
הייתי אומרת שהחשיבה שלך קצת מקובעת... אני מניחה שאת חושבת כך מהסיבה שמתחת לגיל 17 זה לא מספיק בוגר וחכם לנהל מערכת יחסים רצינית ועמידה? אני יכולה לספר לך שאני וחבר שלי בזוגיות מגיל 15 וכיום אני בת 17.
יותר מזה ... אחותי הכירה את בן הזוג שלה כשהייתה בחטיבת הביניים, היום היא בת 22 וקרובה לחתונה .
אולי אצלי זה לא היה הכי מושלם שיש אבל לקחנו את זה בדרך הכי רצינית ואמיתית שאפשר.
בדרכ יש נערות בגיל הזה שהזוגיות זה פחות עניין רציני ועמוק אצלן ולכן הזוגיות בגילאים האלה לא תמיד מחזיקות מעמד .. את מדברת באופן מאוד כללי.
אני חושבת שזה תלוי באנשים שנמצאים במערכת יחסים ולא בגיל שלהם .
כן
אני אתחיל מזה שדודה שלי בת 60 והיא ודוד שלי מגיל 15-16 ביחד ועד היום אני רואה ויודעת שהקשר ביניהם לא נחלש והם אוהבים אחד את השני.
סבתא שלי ז"ל הייתה עם סבא שלי ז"ל מגיל 14 עד המוות.
חברים טובים של ההורים שלי בני 47 והם מגיל 14-15 ביחד עד היום.
וככה אפשר להמשיך בלי סוף.. בתכלס..
זה כמובן תלוי, לא כל הזוגות מחזיקים ביחד כל כך הרבה שנים.
בקשרים כאלה ארוכים צריכה להיות הדדיות רבה, אותם זוגות יצרו קשר מאוד אינטימי ורגשי.
כשלומדים להיות אחד עם השני אפשר בהחלט לפתח קשר עמוק וארוך.
לדעתי, קשה למצוא זוגיות שתחזיק מעמד בעקבות זאת שיש בסביבה המון אנשים ולרוב הזוגות נוהגים לוותר ולא תמיד יש להם מוטיבציה, ולא תמיד הם מצליחים למצוא פתרון לבעיה, אז הם חושבים שיותר פשוט להחליף את הבן זוג "למה אני צריך להתאמץ אם יש עוד 1000 אחרים שאני יכול למצוא בקלות"
אך לא משנה באיזה גיל, לא משנה מתי, באיזה שנה, מה שבאמת משנה זה עם מי.
אם שתיכם רוצים קשר רציני, ארוך, אם שתיכם מסוגלים להלחם על האהבה שלכם ולא לוותר, אם שתיכם אוהבים הכי הרבה שאפשר אז אין סיבה להיפרד.
בנוסף, לעיתים יש אנשים שלא מרגישים טוב עם עצמם, לא מחוברים לעצמם, לא מכירים את עצמם ולא מודעים לעצמם.. הם מחפשים מישהו שהם יוכלו להאשים אותו בסבלם.
אנחנו פוגשים אדם כזה -שגורם לנו לסבל ורואים אותו לא כפי שהוא, אנחנו מחפשים בו אהבה וחום ומתחילים לצפות.. אנחנו רואים בו מישהו שמשלים אותנו, וכשאותו אחד לא ממלא את הציפיות שלנו אנחנו מתרחקים ממנו ועוברים למישהו אחר והכל מתחיל מחדש..
אנחנו בסך הכל רוצים מישהו שיוכל להשלים אותנו.
אנחנו זקוקים לאדם ששלם עם עצמו ולא תלוי באחרים ואיתו נהיה מאושרים.
זה קורה בכל גיל. לכן צריך לדעת לבחור בן זוג.
קשה למצוא מישהו שנהיה איתו מאושרים ואחד כזה שלא יאשים אותנו וידע לאהוב אותנו.
לבסוף, גיל זה רק מספר.
אנונימית
לא רק את חושבת את זה מסכימה איתך לגמרי
I m