הצעתי לחברה שלי מהכיתה לראות אנימה אחת, והיום חברה אחרת שלי כזה אמרה

"אני גם אתחיל לראות אנימה בא לי להיות בעניינים", ואני יודעת שזה ישמע פתטי רצח אבל אני סוף סוף הרגשתי שיש משהו שמייחד אותי, תמיד הרגשתי חסרת ביטחון כי הייתי רגילה, אפילו מתחת לממוצע, לא היה לי תחביב או משהו כזה שמייחד אותי והרגשתי כלום. כרגע מכירים אותי בתור אחת שאוהבת אנימה ואת התרבות היפנית ואני יודעת שהיא יכולה לאהוב את זה ממש וסוג של גם לעוף על זה כי היא הכי כזאת שמתלהבת מכל דבר ולהיות הילדה היחידה בכיתה ואולי בשכבה שכל החדר שלה מלא בפוסטרים, תמונות, ומצעים של אנימה ודברים מהתרבות עצמה גרם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי. מיוחדת ולא ממוצעת. מה לעשות? זה טיפה מעצבן אותי