11 תשובות
אין.
אין דרך אל האושר. אושר הוא הדרך.
שואל השאלה:
או סקס סקס וסקס גם אפשרות
או סקס סקס וסקס גם אפשרות
אמונה בה' ושמירת מצוותיו.
שוקולד מילקה
ואהבה
ואהבה
ללא ספק אוכל ובנות וכמה שיותר משניהם
מעתיקה תגובה שלי משאלות קודמות על משמעות החיים (זה ארוך אז אפצל את זה לשתי תגובות):
אוקיי, אני מזהירה מראש זה קצת מורכב ופילוסופי, מקווה שאצליח להעביר את המחשבות שלי בצורה ברורה. קודם כל, לפני שאני מתחילה בכלל לדבר על משמעות החיים יש משהו שחייב להאמר: אחת הבעיות הגדולות שלי עם השאלה הזו היא שאנשים יכולים לדון בה במשך שעות ולחשוב שהם מעלים טיעונים לגיטימים ורלוונטים אחד לשני בלי לשאול את עצמם אפילו פעם אחת לפני או במהלך הדיון אם הם בכלל דנים באותה השאלה (ורמז, בהרבה פעמים התשובה היא- ממש לא). זה בלבול שלפי מה ששמתי לב בדרך כלל נובע מזה שלכל אחת מהמילים בצירוף "משמעות החיים" יש מספר פרשנויות (בלי שום קשר לגישות או דעות שונות) שהן פשוט אומרות דברים אחרים לגמרי ולא קשורים אחד לשני אבל אנשים לפעמים מדלגים על השלב של לפרש אותם אז הם עוברים לסירוגין מפרשנות לפרשנות והופכים את השאלה למורכבת יותר ממה שהיא. לכן כשאני מתייחסת למשמעות החיים ומהי בעיניי אני אשתדל לפרק את הצירוף לאפשרויות שאני רואה שאפשר ואביע את דעתי על כל אחת מהן בנפרד. טוב אז נתחיל עם המילה משמעות- רוב האנשים מפרשים את המילה הזו בתוך צירוף המילים "משמעות החיים" כהרגשה של שייכות או תרומה למשהו, דבר שמספק וממלא אותך ומביא ל"הגשמה עצמית". זו בעצם מה שנקראת "תחושה של משמעות" פחות או יותר. לגבי הקיום של זה- אנשים שמרגישים שהם ממצים את עצמם (כמוני) בדרך כלל נוטים להעיד על קיומה של המשמעות הזו, אחרים או שאומרים שאין או שמודים שהם לא מצאו (שזה לגיטימי לגמרי) וממשיכים לחפש או מוותרים על זה. אנשים עם תפיסה ריאלית יותר נוטים לפרש את המילה "משמעות" כחשיבות או מטרת החיים ביקום או בעולם פחות או יותר, שזו לא בהכרח גישה חכמה יותר אבל היא בעיקר שונה לחלוטין מהקודמת ובעיניי גם מעניינת יותר אז מעכשיו המשך התשובה שלי תתייחס למילה "משמעות" על פי הפרשנות הזו. ועכשיו בואו נדבר רגע על המילה "חיים"- כשאנחנו אומרים "חיים" אנחנו מתכוונים לדבר הזה שאנחנו קמים אליו כל בוקר? פרק הזמן הזה שבין לידתנו למותנו וכל החוויות שאנחנו חווים בזמן הזה? או שבכלל אנחנו מתכוונים לתופעה הזו של קיום החיים ומדברים על החברה האנושית כולה כגוף אחד בתוך מערכת גדולה ומורכבת יותר? או אולי לווא דווקא החברה האנושית, אולי חיים באופן כללי הכוללים גם את בעלי החיים? נתחיל דווקא בחברה האנושית כחלק ממערכת גדולה ומורכבת כמו היקום. אנשים ריאלים מאוד נוטים להאמין שבני אדם מאוד זניחים ולא חשובים ביקום מאחר והיקום הוא (כנראה) אין סופי וכל כך גדול ומורכב ומי אנחנו וההבנה שלנו לעומתו? ובעקרון כן.. נכון, אבל בואו נתעמק בזה לרגע. בשביל מה בני אדם חשובים ביקום? מה הופך משהו לחשוב בכלל? הגודל שלו? ההשפעה שלו? השפעה על מה? שינוי בצורה? אם סופר נובה תתפוצץ עכשיו היא תהיה משפיעה יותר מאיתנו? סביר להניח שהתפוצצה עכשיו באיזשהו מקום ביקום סופר נובה כי היקום כל כך גדול, האם אתם מרגישים במשמעות של זה? ואם אתם לא תרגישו אז מי ירגיש? זה כמו למצוא תרופה לסרטן אבל לא לספר על זה לאף אחד, איזו חשיבות יש לזה?
בעיניי בני אדם הם בעלי משמעות גדולה מאוד ביקום כי רק מי שבעל תודעה בכלל מסוגל לעסוק במשמעות הזו שאנחנו מנסים לייחס לעצמנו או לדברים אחרים, ומאחר ומשמעות זו מילה מופשטת- היא תהיה קיימת רק איפה שיהיה ניתן לדון בה- כלומר בקרב בעלי התודעה שאלה אנחנו. מכאן בעיניי חשיבותם ובעצם משמעותם קיומם של בני אדם בעולם וביקום- כמו שלתיאטרון אין טעם בלי קהל ולקהל אין טעם בלי תיאטרון כך לקיום שלנו אין משמעות בלי העולם והסביבה ולעולם והסביבה אין משמעות בלי הקיום שלנו. אנחנו משמעותיים ביכולת ה*יחודית* שלנו ליחס משמעות. בנוסף לגבי תודעה, אפרט בקצרה לגבי חוסר הוודאות לגבי קיום דברים שחיצוניים לתודעה שלנו כי זה גם רלוונטי בעיניי לחשיבות התודעה של בני האדם והחיים בכלל: תסתכלו סביבכם ותתמקדו באיזשהו חפץ. איך אתם יודעים שהוא באמת שם? אתם רואים אותו? אתם שומעים אותו? אתם מרגישים אותו? אם כן וההוכחה הזו מספקת אתכם משמע- לצורך העניין אם יכסו לכם את העיניים, יאטמו לכם את האוזניים ויקשרו לכם את הידיים תוכלו להניח שהחפץ כבר לא שם.
אנחנו מסתמכים על החושים שלנו כדי להוכיח קיום של דברים אבל לא הוכחנו את נכונותם של החושים. למעשה, הצלחנו להוכיח לא מעט פעמים את הבעיתיות בהסתמכות על החושים, כמו למשל בסרטי תלת מימד שהדמויות נראות לנו תלת מימדיות למרות שהן לא (שלא נתחיל לדבר על מציאות מדומה שתופסת תאוצה עכשיו..). אז על מה בעצם אפשר לסמוך? טוב.. מכירים את המשפט "אני חושב משמע אני קיים"? זה בדיוק זה. הרחבה והסבר של המשפט- אתה לא יכול להטיל ספק בכך שאתה מטיל ספק או לחשוב שאתה לא חושב, זה יהיה פרדוקס. כלומר התודעה שלנו מבחינה פילוסופית היא הדבר היחיד שאנחנו יכולים באמת להוכיח את קיומו כי הוא לא יכול לא להיות קיים.
אוקיי, אני מזהירה מראש זה קצת מורכב ופילוסופי, מקווה שאצליח להעביר את המחשבות שלי בצורה ברורה. קודם כל, לפני שאני מתחילה בכלל לדבר על משמעות החיים יש משהו שחייב להאמר: אחת הבעיות הגדולות שלי עם השאלה הזו היא שאנשים יכולים לדון בה במשך שעות ולחשוב שהם מעלים טיעונים לגיטימים ורלוונטים אחד לשני בלי לשאול את עצמם אפילו פעם אחת לפני או במהלך הדיון אם הם בכלל דנים באותה השאלה (ורמז, בהרבה פעמים התשובה היא- ממש לא). זה בלבול שלפי מה ששמתי לב בדרך כלל נובע מזה שלכל אחת מהמילים בצירוף "משמעות החיים" יש מספר פרשנויות (בלי שום קשר לגישות או דעות שונות) שהן פשוט אומרות דברים אחרים לגמרי ולא קשורים אחד לשני אבל אנשים לפעמים מדלגים על השלב של לפרש אותם אז הם עוברים לסירוגין מפרשנות לפרשנות והופכים את השאלה למורכבת יותר ממה שהיא. לכן כשאני מתייחסת למשמעות החיים ומהי בעיניי אני אשתדל לפרק את הצירוף לאפשרויות שאני רואה שאפשר ואביע את דעתי על כל אחת מהן בנפרד. טוב אז נתחיל עם המילה משמעות- רוב האנשים מפרשים את המילה הזו בתוך צירוף המילים "משמעות החיים" כהרגשה של שייכות או תרומה למשהו, דבר שמספק וממלא אותך ומביא ל"הגשמה עצמית". זו בעצם מה שנקראת "תחושה של משמעות" פחות או יותר. לגבי הקיום של זה- אנשים שמרגישים שהם ממצים את עצמם (כמוני) בדרך כלל נוטים להעיד על קיומה של המשמעות הזו, אחרים או שאומרים שאין או שמודים שהם לא מצאו (שזה לגיטימי לגמרי) וממשיכים לחפש או מוותרים על זה. אנשים עם תפיסה ריאלית יותר נוטים לפרש את המילה "משמעות" כחשיבות או מטרת החיים ביקום או בעולם פחות או יותר, שזו לא בהכרח גישה חכמה יותר אבל היא בעיקר שונה לחלוטין מהקודמת ובעיניי גם מעניינת יותר אז מעכשיו המשך התשובה שלי תתייחס למילה "משמעות" על פי הפרשנות הזו. ועכשיו בואו נדבר רגע על המילה "חיים"- כשאנחנו אומרים "חיים" אנחנו מתכוונים לדבר הזה שאנחנו קמים אליו כל בוקר? פרק הזמן הזה שבין לידתנו למותנו וכל החוויות שאנחנו חווים בזמן הזה? או שבכלל אנחנו מתכוונים לתופעה הזו של קיום החיים ומדברים על החברה האנושית כולה כגוף אחד בתוך מערכת גדולה ומורכבת יותר? או אולי לווא דווקא החברה האנושית, אולי חיים באופן כללי הכוללים גם את בעלי החיים? נתחיל דווקא בחברה האנושית כחלק ממערכת גדולה ומורכבת כמו היקום. אנשים ריאלים מאוד נוטים להאמין שבני אדם מאוד זניחים ולא חשובים ביקום מאחר והיקום הוא (כנראה) אין סופי וכל כך גדול ומורכב ומי אנחנו וההבנה שלנו לעומתו? ובעקרון כן.. נכון, אבל בואו נתעמק בזה לרגע. בשביל מה בני אדם חשובים ביקום? מה הופך משהו לחשוב בכלל? הגודל שלו? ההשפעה שלו? השפעה על מה? שינוי בצורה? אם סופר נובה תתפוצץ עכשיו היא תהיה משפיעה יותר מאיתנו? סביר להניח שהתפוצצה עכשיו באיזשהו מקום ביקום סופר נובה כי היקום כל כך גדול, האם אתם מרגישים במשמעות של זה? ואם אתם לא תרגישו אז מי ירגיש? זה כמו למצוא תרופה לסרטן אבל לא לספר על זה לאף אחד, איזו חשיבות יש לזה?
בעיניי בני אדם הם בעלי משמעות גדולה מאוד ביקום כי רק מי שבעל תודעה בכלל מסוגל לעסוק במשמעות הזו שאנחנו מנסים לייחס לעצמנו או לדברים אחרים, ומאחר ומשמעות זו מילה מופשטת- היא תהיה קיימת רק איפה שיהיה ניתן לדון בה- כלומר בקרב בעלי התודעה שאלה אנחנו. מכאן בעיניי חשיבותם ובעצם משמעותם קיומם של בני אדם בעולם וביקום- כמו שלתיאטרון אין טעם בלי קהל ולקהל אין טעם בלי תיאטרון כך לקיום שלנו אין משמעות בלי העולם והסביבה ולעולם והסביבה אין משמעות בלי הקיום שלנו. אנחנו משמעותיים ביכולת ה*יחודית* שלנו ליחס משמעות. בנוסף לגבי תודעה, אפרט בקצרה לגבי חוסר הוודאות לגבי קיום דברים שחיצוניים לתודעה שלנו כי זה גם רלוונטי בעיניי לחשיבות התודעה של בני האדם והחיים בכלל: תסתכלו סביבכם ותתמקדו באיזשהו חפץ. איך אתם יודעים שהוא באמת שם? אתם רואים אותו? אתם שומעים אותו? אתם מרגישים אותו? אם כן וההוכחה הזו מספקת אתכם משמע- לצורך העניין אם יכסו לכם את העיניים, יאטמו לכם את האוזניים ויקשרו לכם את הידיים תוכלו להניח שהחפץ כבר לא שם.
אנחנו מסתמכים על החושים שלנו כדי להוכיח קיום של דברים אבל לא הוכחנו את נכונותם של החושים. למעשה, הצלחנו להוכיח לא מעט פעמים את הבעיתיות בהסתמכות על החושים, כמו למשל בסרטי תלת מימד שהדמויות נראות לנו תלת מימדיות למרות שהן לא (שלא נתחיל לדבר על מציאות מדומה שתופסת תאוצה עכשיו..). אז על מה בעצם אפשר לסמוך? טוב.. מכירים את המשפט "אני חושב משמע אני קיים"? זה בדיוק זה. הרחבה והסבר של המשפט- אתה לא יכול להטיל ספק בכך שאתה מטיל ספק או לחשוב שאתה לא חושב, זה יהיה פרדוקס. כלומר התודעה שלנו מבחינה פילוסופית היא הדבר היחיד שאנחנו יכולים באמת להוכיח את קיומו כי הוא לא יכול לא להיות קיים.
מפה בין היתר חשיבותה של התודעה בבני אדם וחשיבותם של בני אדם שכפי שציינתי- אפילו בהנחה שיש משהו חיצוני לנו- בלעדינו היקום פשוט היה יקום וזה לא היה מפריע לאף אחד כי לא היה אף אחד שזה יפריע לו וזה היה לחלוטין חסר משמעות ומיותר. למה כשדברים משפיעים עלינו זה משמעותי יותר מכשהם משפיעים אחד על השני? דבר ראשון כי אנחנו מסוגלים להגדיר את זה בצורה הזו בניגוד לדברים דוממים ודבר שני כי לנו בניגוד ליקום (לפחות לפי מה שידוע לי) יש מטרה, ומטרה זה חשוב בשביל שלמשהו תהיה משמעות בהגדרת המשמעות הזו. בראש ובראשונה יש לנו מטרה אבולוציונית- לשרוד, ולאחר מכן מטרות נוספות שנוצרות לנו בעקבות עצם היכולת שלנו לייצר אותן כי יש לנו תודעה. מה נותן לנו זה שיש לנו מטרה? שאנחנו יכולים להגדיר את הדברים שמקרבים אותנו למטרות שלנו כטובים או ואת הדברים שמרחיקים אותנו כרעים ובנוסף נוכל לקבוע גם מה משמעותי יותר או פחות ומשפיע יותר או פחות על הדרך שלנו למטרה ובאיזו צורה וכך בעצם להגדיר מה משמעותי ומה לא או פחות.
הגדרת המטרות בחיים שלנו מובילה אותי לפרשנות הראשונה שהצגתי ל"חיים"- פרק הזמן מלידתו ועד מותו של אדם. גם לגבי הפרשנות הזו לאנשים ריאלים בדרך כלל יש ביקורת- מה הטעם בחיים ומטרות אם בכל מקרה אנחנו מתים בסוף? בוא נדבר על זה רגע.. האם חיי נצח יתנו לנו יותר או פחות משמעות ביקום? האם הם ישנו את זה שבמשך פרק זמן מסויים על ציר הזמן (בהנחה שיש אחד כזה) אתה היית קיים ונתת משמעות לדברים סביבך? זה כמובן יתן לך אפשרות לתת משמעות לעוד דברים אבל אם תהיה מוגבל בזמן זה אומר שכל מה שעשית היה לשווא? ומה זה בכלל האינסוף הזה שאנחנו דנים בו? כשהזמן עובר ולא מפסיק לעולם לעבור? או אולי מרחב של יקום שאין לו גבולות? יש אינסוף בהרבה מאוד דברים. אפשר לחלק יום אחד לאינסוף רגעים קטנים למשל. כמו שג'ון גרין אמר- יש גם אינסופים גדולים יותר מאינסופים אחרים, כמו שבין 0 ל1 יש אינסוף מספרים ובין 0 ל2 יש אינסוף גדול יותר. אם נסתכל על הזמן כמעגל למשל או כציר אז הנקודה שבה אני חייתי תמיד תהיה שם גם כשכרגע אנחנו נמצאים בנקודה אחרת וזה לא פחות כבוד בעיניי.
מהסיבות האלה הגודל שלי ביחס ליקום או זה שמוקדש לי רק פרק זמן ספציפי לחיים בעיניי לא מפחיתים מהמשמעות שלי (אני שוב מזכירה שאני מתייחסת לפרשנות השנייה שציינתי למשמעות). אני לא מרגישה קטנה, אני מרגישה עולם ומלואו, יקום ומלואו אינסוף בפני עצמי וכל זה כשאני מוקפת בעוד אינסוף אינסופים סביבי שלכל אחד מהם יש את המקום שלו ואף אחד לא גורע מהשני, לא צריך להיות סדר עדיפויות פה.
הגדרת המטרות בחיים שלנו מובילה אותי לפרשנות הראשונה שהצגתי ל"חיים"- פרק הזמן מלידתו ועד מותו של אדם. גם לגבי הפרשנות הזו לאנשים ריאלים בדרך כלל יש ביקורת- מה הטעם בחיים ומטרות אם בכל מקרה אנחנו מתים בסוף? בוא נדבר על זה רגע.. האם חיי נצח יתנו לנו יותר או פחות משמעות ביקום? האם הם ישנו את זה שבמשך פרק זמן מסויים על ציר הזמן (בהנחה שיש אחד כזה) אתה היית קיים ונתת משמעות לדברים סביבך? זה כמובן יתן לך אפשרות לתת משמעות לעוד דברים אבל אם תהיה מוגבל בזמן זה אומר שכל מה שעשית היה לשווא? ומה זה בכלל האינסוף הזה שאנחנו דנים בו? כשהזמן עובר ולא מפסיק לעולם לעבור? או אולי מרחב של יקום שאין לו גבולות? יש אינסוף בהרבה מאוד דברים. אפשר לחלק יום אחד לאינסוף רגעים קטנים למשל. כמו שג'ון גרין אמר- יש גם אינסופים גדולים יותר מאינסופים אחרים, כמו שבין 0 ל1 יש אינסוף מספרים ובין 0 ל2 יש אינסוף גדול יותר. אם נסתכל על הזמן כמעגל למשל או כציר אז הנקודה שבה אני חייתי תמיד תהיה שם גם כשכרגע אנחנו נמצאים בנקודה אחרת וזה לא פחות כבוד בעיניי.
מהסיבות האלה הגודל שלי ביחס ליקום או זה שמוקדש לי רק פרק זמן ספציפי לחיים בעיניי לא מפחיתים מהמשמעות שלי (אני שוב מזכירה שאני מתייחסת לפרשנות השנייה שציינתי למשמעות). אני לא מרגישה קטנה, אני מרגישה עולם ומלואו, יקום ומלואו אינסוף בפני עצמי וכל זה כשאני מוקפת בעוד אינסוף אינסופים סביבי שלכל אחד מהם יש את המקום שלו ואף אחד לא גורע מהשני, לא צריך להיות סדר עדיפויות פה.
לחיות בתור בן אדם טוב
"אין משמעות לחיים, כולנו פשוט קרע בקונדום"
~סתם ילדה אקראית~
~סתם ילדה אקראית~