12 תשובות
שואל השאלה:
כשאנחנו מגיעים לגיל 20 בערך, כל גיל ההתבגרות אנחנו אוכלים אותה בערך
אנונימי
שואל השאלה:
דתי לאומי שלא יוצא עם בנות
יש כאלה שכן...
אנונימי
שואל השאלה:
ההורים לא מתערבים בזה. ואת בת 21 כבר, אני נער.
זה פשוט לא מאוד מקובל במקום שממנו אני מגיע, מתייחסים לילד שיוצא עם מישהי כמו אל מישהו שמתריס או שמעניינים אותו הדברים הלא נכונים וכאלה
כלומר, אחרי גיל 20 זה כבר נורמלי לצאת עם מישהי. או בגיל 19 כשגומרים תיכון
אנונימי
שואל השאלה:
עכשיו 18, אבל מגיל 13 אני עם המחשבות האלה, ועניין אותי איך אחרים התמודדו איתן
אנונימי
שואל השאלה:
כן... אבל אני עדיין מרגיש את הפספוס לפעמים, כי עדיין לא סיימתי י"ב ויש אנשים מאוד מעניינים בעולם
אנונימי
שואל השאלה:
ואם את מבית חרדי את בכלל אמורה להבין את השאלה שלי... לא היו בנים שרצית להכיר ולא יכולת?
אנונימי
שואל השאלה:
אה. איך אף אחד לא ידע? ומה זה שווה אם אתם מתחבאים?
ואיך הם זרמו עם כל הדיסקרטיות שלך ואיך הכרת אותם?
אנונימי
יש אנשים מאוד מעניינים בעולם? תאמין לי זה רק נראה זוהר זה לא באמת כך.. אתה לא מפסיד כלום.
שואל השאלה:
איזה מוזר זה חח...
אנונימי
מה מוזר?
אייל
איילה, כל הכבוד שאת מבית חרדי.. אבל את לא מתנהגת כאחת כזו.
בסדר.. תצאי עם גברים לקולנוע ויופי שלא מפריע לך כלום ואת מתחבאת ועושה דברים אחור מהבית אז זה הופך את החוויה שלך לממש לא רלוונטית למה שהשואל מתעסק פה.
זה דווקא רק מרחיק ומטעה.

תקשיב...
אמרת זה ככה מגיל 13.
זה עוד צעיר מאוד ולהיות עם איזו ילדה בת 11-13 זה לא ממש נקרא פספוס.
אז נמשיך נגיד ל-15. זה כבר גיל יותר בוגר, אתה כבר יודע יותר דברים בנוגע למין, זה מעניין אותך, ההורמונים תופסים גובה ו... אתה רואה איזה מישהי. אבל עדיין.. זה לא פספוס. כי זה לא יתן לך כלום. כן.. אהבה וכו' וכו'.. אבל זו לא אהבה אמיתית. אני קורא לזה "סטוץ ארוך". כי זה מה שזה...
זה מה שיפה אצלנו.. הדתיים. אנחנו מחכים לרגע שזה באמת יהיה רלוונטי וזה לא יהיה פספוס ואז כשיש אהבה זו אהבה אמיתית ואנחנו מתחתנים. יש סיבה למה חילוניים מתגרשים ברמה מטורפת ואצל דתיים זה ממש פחות. כי אנחנו שומרים את עצמנו ויודעים מה הזמן הנכון לעשות מה. וכמובן.. כי התורה והדת שלנו ממש מלמדים אותנו כמה זה חשוב לעשות טוב לבן\ת זוג שלנו וכמה חשוב הקשר ושממש חובה לעבוד יום-יום לשיפור הקשר.


אז.. לא. נגיד אני כשהייתי בן 15-16, רואה מישהי ויש לי "קליק" אלייה וחושב שאני "מאוהב"... אני פשוט מבין שזה לא הזמן. כן.. ברור. אם מתחברים ממש ברמה מטורפת ושני הצדדים בוגרים ורציניים אז אפשרי להיות חברים (בגבול כמובן.. שמירת נגיעה, מין וכו') ולחכות לגיל המתאים ומיד להתחתן. אבל נדיר מאוד.


כן. אפשר לומר "יואו.. תראו ת'ילד הזה בן 17 והיו לו חמש חברות.." אבל בדיוק... תחשוב כמה סבל ובעסה זה? מה ה-5 חברות נתנו לו ויתרמו לו בחייו? זה רק ידפוק לו לעתיד עם האישה האמיתית שירצה.



הקיצר.. אל תרגיש פספוס... כי יום יבוא ותגיע לגיל שאתה תדע "אני מוכן". ואז אתה תצא לחיפוש אחרי האישה שנועדה לך.




שואל השאלה:
בסדר מה הם יכולים להגיד כבר בעצם
ונתנאל דובר את השפה
אנונימי