איך זה נראה? (מה שבין קווים נטויים הולך להיות נטוי)

זה היה בשתים עשרה בלילה. הבית היה שקט. אחותי הקטנה, ליאור, כבר ישנה, אבל המחשבות לא הפסיקו להטריד אותי. לאחר שעה שניסיתי להירדם ללא הצלחה, התחלתי לבכות. כל פעם שאני כמעט נרדמת אני מתעוררת בבהלה. אין לי מושג מה עשיתי לא בסדר. בסך הכל דיברתי, הבעתי דעה. אין חוק שאוסר על זה, לפחות לא היום. /אולי אם אדליק את מנורת הלילה לא אפחד/, חשבתי לעצמי. /אולי האור ירגיע אותי/. הדלקתי את מנורת הלילה אבל זה לא עזר. הצל של הגיטרה שעמדה ליד הארון הפחיד אותי. זה היה נראה כמו איש משונה. כמו.. כמו הרמוני.