היום ראיתי מישהו בלי רגליים וזה גרם לי לחשוב... (כנסו)

תבכי שאין לך אייפון x ולא רק אייפון 8, זה אמור לסדר את זה.

להפסיק לבכות, ולהגיד תודה על מה שיש לך (:

אכן צריך להעריך מאוד את מה שיש בידיים, אבל גם תשמחי מזה שיש לך.

תראי כולנו כפויי טובה בדברים מסויימים... אבל אני לא צריכים לסבול כי יש אחרים שקשה להם
אני לא אתעצב כי יש חולי סרטן ואנשים קטועי רגליים או ניצולי שואה...
כמובן שאני מקווה שכל אחד ירגיש טוב יותר אבל אני לא אגיד עכשיו שלי אין את הזכות להתלונן...

יש משפט.. "בכיתי כי לא היו לי נעליים עד שראיתי אדם ללא רגליים"
זה משפט מהאהובים עלי
אל תרגישי רע עם עצמך, פשוט תנסי לקחת את הדברים והבעיות בפרופורציות, שום דבר לא מובן מאליו פה וצריך להעריך את הדברים שיש לנו

פשוט אל תחשבי על זה.
תנסי להגיד קצת יותר תודה על מה שיש לך, לכל אדם יש גורל אחר.
וזה רוב האנשים ככה, תמיד אנשים לא מרוצים ממה שיש להם ורוצים עוד.

את צודקת שבאמת יש אנשים קטועי גפיים ויש אנשים אחרים שמתלוננים על דברים כל כך הרבה קטנים. המחשבה שלך השתנתה לטובה. לגבי מה שאת יכולה לעשות עם זה, את יכולה להוקיר תודה על מה שיש לך ולשמוח על זה.

להפך. את לא צריכה להרגיש רע בכלל
את ממעט האנשים שנהיו מודעים לזה. מעכשיו זה בחירה שלך אם לקחת את זה לכיוון חיובי שאת מבינה שעכשיו להתאכזב מזה שאין אייפון 8 זה מאוד שטותי ולמדת להעריך מה שיש לך. :)

וזה לא אומר שלא יהיה לך את מה שאת רוצה. רק אומר שלא תמיד זה כאן ועכשיו

שואל השאלה:
מהיום אני אעריך כל דבר, כל איבר שיש לי, בגד שאני לובשת, אוכל שאני מכניסה לפה.. כי יש אנשים מסכנים בלי כלום... אוף העולם לא פייר פשוט

אחרי שצפיתי בסרט אשמת הכוכבים הרגשתי בדיוק ככה
שצריך להעריך את מה שיש לנו
שאנחנו בריאים-שזה הכי חשוב
שיש לנו קורת גג, משפחה, אוכל, וכו
אל תרגישי רע! הכי חשוב שאת מבינה את זה

את צודקת ולא צודקת
אני מסכים אנחנו כפויה טובה
אין לך מושג כמה אנשים היו מתים להתחלף איתך
ממש פה בארץ. יש ילדים בני 14 שמחטטים בזבל בשביל אוכל
אנחנו קונים אייפון ב3000 שקל הם מקווים לקנות לחם ב3 שקל

אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להתבאס או לא לרצות דברים
אנחנו צריכים להודות על כל מה שיש לנו ולהשתדל פחות לבזבז ויותר לשמור וגם לתת
אבל להמשיך ולחיות חיים רגילים.
לכל אדם יש את המשקל שלו וכולנו יודעים לסחוב אותו כמו שצריך
חלקנו אם כבד חלקנו אם קל
גורל, אלוהים, סתם מזל, זה לא משנה אנחנו מי שאנחנו בזכות הדברים האלה. אני עברתי כמה שנים קשות ואני לא מתחרט עליהם
ברור אני מקנא באנשים שטוב להם אבל זה לא מטריד אותי

ושוב תזכרי להודות על הכל אבל להמשיך. לחיות כרגיל.
יש אנשים שמפתחים דיכאון מדברים כאלה אני הרגשתי ככה שבועיים לא יכולתי לנסוע באוטובוס כי חשבתי על אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם כלום והיו מתים ל6 שקל האלה