רק אני חושבת שזו טעות לנסות לא להרגיש ולהלחם ברגשות?

האמת, אני קצת מרחמת כל הרגשות והמחשבות הטורדניות והפחדים. יש עצב-יש מנסים להעיף אותו, לגרש אותו, להדחיק. מסכן, בקושי הספיק לדבר וכבר מנסים להעיף אותו. גם פחד. פחד הוא האויב. אסור לפחד. אסור גם להראות כעס, צריך להיות בשליטה...
תחשבו שאתם באים לומר משהו לבן אדם, והוא אפילו לא מקשיב וישר מנסה להפטר מכם, ואתם בסך הכל מנסים לעזור. ככה אני חושבת על הרגשות שלנו ועל המחשבות השליליות. איך הן לא ישמעו כאלה מאיימות ומפחידות ופוגעות אם מתעלמים מהן ומנסים להפטר מהן? (אני מקווה שזה ברור).
היום יצא לי להקשיב קצת למחשבות שלי, הן היו מאוד מפחידות אבל החלטתי להשאר איתן כי לא היה לי משהו טוב יותר לעשות.
מה מסתבר? המחשבות השליליות באו לטובתי! הן עזרו לי להבין את מה שאמא שלי חופרת לי עליו כל החיים. אז נכון, זה הבהיל אותי וזעזע אותי ובכיתי את החיים שלי, אבל זו הדרך היצירתית שלהן לכוון אותי למקום טוב יותר. אז אל תפחדו להרגיש ולהקשיב למה שיש לרגשות ולמחשבות לומר לכם, ברוב המקרים רק תרוויחו מכך.
תודה שקראתם