כאב של החיים

מה הבעיה?
תרשום בלי לחשוש ובלי לחסוך במילים..

שואל השאלה:
קשה קשה לספר

תתחיל.. מה שיוצא לך

אנחנו פה להקשיב ולעזור לך
ואתה באנונימי אז זה אמור להיות פחות קשה לספר.. כשתרגיש בנוח תספר לנו :)

אוקי זה הולך כך בעבר לפני שנתיים וחצי ההיתי חרדי מה ששבר אותי מלצאת משם שזה שסבלתי שם וגם בבית אם זה אלימות מצד ההורים בגלל שהיה לי איזה גלקסי ואסור אצל החרדים והיה אסור לי לצאת מהבית כי לא היה לי ישיבה ואחרי כל האלימות שקיבלתי פניתי לרווחה הדבר היחיד שהם היו בהלם שאני זה שלא החזרתי לאבא שלי חזרה מכות תמיד ההיתי מכין לו אוכל קפה למרות המכות שקיבלתי וכיום אני דתי מסורתי כזה ואני בן 18 אחרי שנתיים וחצי גם עדיין מנותק מהמשפחה אין קשר איתם והיום שבאלי חברה אני מפחד גם מלהיפרד וגם נפשי כי אצלינו בבית היה אסור לגעת באמא מגיל 11 וגם לדבר עם אחיות אז מעולם לא למדו אותי על אהבה איך לאהוב

אוקיי.
תגיד לי אם הבנתי נכון.

(קודם כל בתור חרדיה, כן)
נשמע שגדלת בבית מאוד סגור.

עכשיו בגלל שלא קיבלת אהבה ולא נגעת בבנות, /אמא/אחיות.. אתה לא יודע מה זה אהבה, ואיך זה קורה. איך מתנהגים.. ומפחד להיפגע?

תקשיב אהבה זה ממש פשוט ממה שהבנתי אתה רוצה למצוא אהבה/להתאהב. לך תסתובב במקומות שיש אנשים תראה מישהי שמוצאת חן בעינייך ותתחיל איתה, אני בת 13 אבל גם אם היו מתחילים איתי ברחוב לא הייתי מייבשת. הכי הרבה אם היא לא תזרום איתך יש עוד דגים בים זה לא סוף העולם אל תיפגע כי אין לך ממה (אתה נשמע ממש רגיש).

שואל השאלה:
אבל הפחד שלי הוא פרידה כמו שלחברים שלי יש אקסיות וזה לא בא לי שיקרה לי דבר כזה

תקשיב זה פחד מאוד הגיוני, זה לגיטימי. אני יכולה להבין.
אף אחד לא רוצה שיקרה לו פרידה,
אבל.. כשאתה מתאהב אתה לא אמור לחשוב על פרידה,
כאילו תהנה מהרגע, יש לך אהבה, תשמור עליה, מי אמר לך שצריך להיפרד.
גם אם אתה רואה את חברים שלך, אתה לא כמוהם.. לכל אחד יש את המסלול שלו.
וגם אם תקרה פרידה, גם זה לא סוף העולם, מתחשלים מזה.

שואל השאלה:
טוב

גם לי אף פעם לא היה חבר וכמה שאני רוצה אני יודעת שתהיה פרידה וזה יכאב אבל אני לוקחת בחשבון שלכל התחלה יש סוף ואם אני רוצה את זה זה שווה את זה. מקווה שעזרתי.