13 תשובות
את כנראה תולעת ספרים.
סתם תראי זה נשמע מאוד דמיוני.
אני ככה! חשבתי שאני היחידה._.
אני מתייחס אל החיים כמשחק, משחק בו אני מעורב.
אוכל לפרט בהתכתבות פרטית, מכיוון שפה זה די חסר טעם, לפי דעתי
אני מתייחסת לחיים שלי כמו לסרט
כל אדם רואה את זה בצורה הזאת שהכל זה סיפור והוא הדמות הראשית
per
שואל השאלה:
יש בזה יתרונות וחסרונות.
אני מרגישה שיש לי את הכוח להשפיע על החיים שלי, אבל יש פעמים שבהן אני נגיד עצבנית יותר או מדוכאת קצת, ואז אני פשוט נכנסת לריב עם עצמי על צורת החשיבה הזאת, ואני בוחרת להרגיש ככה, לא בוחרת להרגיש ככה, מנסה למשוך תשומת לב, לא מנסה, זה כדי להמשיך את העלילה ושטויות כאלו.
ועד כמה שאני נהנית מהיתרונות של דרך החיים הזאת, כשאני מגיעה למצב של ריב עם עצמי (זה קורה לעיתים רחוקות, אבל עכשיו אני בתקופה כזאת וזה למה שאלתי את זה פה) אני מתחרפנת מזה לגמרי.
אנונימית
אני מתייחסת אל החיים כסדרה שאני אף פעם לא יודעת מתי יהיה הפרק אחרון. כל עשור בחיים שלי זו עונה, אני השחקנית הראשית, האנשים שמקיפים אותי שחקניים משניים, האנשים שרעים אליי הם הרעים בסדרה ויש עלילה מאוד מעניינת ומוסר השכל בכל פרק
זה בסדר לראות שאת דמות מרכזית בעלילה שלך זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות
per
שואל השאלה:
אני הייתי בטוחה שאני היחידה שחושבת ככה.
ממש הרגעתם אותי :)
תודה רבה!
אנונימית
שואל השאלה:
דרך אגב, אני באמת תולעת ספרים וגם סופרת (או לפחות שואפת להיות). לדעתי זו הסיבה שבחרתי בצורת החשיבה הזאת ולא סרט או סדרה לדוגמא.
אנונימית
חחח דומה אבל שונה אני יותר מתייחס אל זה כמו משחק מחשב (אחרי הכול זה מה שאני עושה כל היום) ובעצם הרבה דברים שאני עושה אני משווה למשחק (כמו למשל כשהייתי בקארטינג השוותי לניד פור ספיד)
מגניב לקחתי
אנונימית