למי שיש וואטפד.. כנסו - קישור מצורף

הסיפור יפה רואים שיש לך ניסיון בכתיבה

שואל השאלה:
איך הספקת לקרוא? חח ותודה

אני קורא מהר חח

שואל השאלה:
אתה לא קראת.. זה רשום שעוד לא ראו אותו

הרעיון הזה טיפה טחון.. והסיפור עצמו יהיה צפוי, האח יהיה אביב הם יתאהבו יהיה משבר ובסופו של דבר הם יהיו ביחד.
זו דעתי, כל המינוסים יתקבלו בברכה

ואוו זה ממש טוב נהנהתי לקרוא מחכה להמשך

אני קראתי אולי כי אין לי חשבון לא רואים את זה

שואל השאלה:
לא משנה זה מראה עכשיו ותודה חח

שואל השאלה:
מי אמר שהם יהיו ביחד.. אני מבטיחה לך שהסיפור לא יהיה צפוי

שואל השאלה:
אתם יכולים בבקשה לעשות נעץ כדי שיראו את זה יותר ויוכלו להגיד לי איך הסיפור.. אם אתם רוצים יש לי שם עוד סיפורים אני אשמח שתקראו ותגידו את דעתכם :)

ואוו את כותבת מדהים נסחפתי טיפה וקראתי הכול למה את לא ממשיכה את זה?

לא אהבתי..
זה כתוב בצורה די ילדותית
והכל כתוב בצורת דיווח,מה שפחות תורם לתחושת ההנאה,כי זה לא ממש סיפורי

והרעיון באמת צפוי,אפשר לראות לפי הכותרת

שואל השאלה:
בלוקינג תודה רבה, אני שמחה שאהבת :)

שואל השאלה:
אנונימית, אם יש לך דרך לעזור לי אני אשמח :)

בלוקינג, קראת את כל הסיפורים שלי?

קורא תרביעי לא שמתי לב שיש עוד שתיים

שואל השאלה:
חח מקווה שתאוהב

ממש אהבתי ;) נחמד קצת אבל טיפה טיפה קיטשי, אבל בקטנה :)
ואת כותבת די יפה

תודה :)
אני מתה על קיטשיות חח

אני ממש אהבתי, נרשמתי כדי לראות עוד מהסיפור אבל זה דיי ברור שהאח הזה יהיה אביב...

(האנונימית ממקודם)
קודם כל את צריכה לוותר על הסימני קריאה המוגזמים. ("אן!!!") כמו שאמרתי,זה מוגזם.לא היו כותבים את זה ככה בספר אמיתי."אן!" עם סימן קריאה אחד זה מספיק.זה לא וואטסאפ.(לדוגמא 'אן!קומי!' אימי צעקה לי,זה גם טוב.אל תפרידי בין האן לקומי). דבר שני,תוותרי על הכוכביות המדווחות (*אחרי הלימודים*) כי זה מיותר ולא חלק מהסיפור.עדיף שתמצאי דרך להעביר לקוראים *בכתיבה* שזה אחרי הלימודים מאשר "שכאילו" תשימי שקופית,זה לא סרט דוקומנטרי.דבר שלישי,את מפרטת לא בדרך הנכונה וזה הקטע הילדותי .( "התחלתי להתארגן התלבשתי,הסתרקתי והתאפרתי וירדתי למטה" - שלא לדבר על הטעות הלשונית שעשית,כי אי אפשר לאמר "ו" פעמיים באותו המשפט.עוד דוגמא "הוא ממש חמוד,ומצחיק,וחתיך בול בשבילי..." )הבנו.וזו גם הגזמה.דבר רביעי,חסרים לך בהרבה מקומות סימני פיסוק.יהיה מסובך לי לפרט על זה עכשיו כי די מאוחר ואני מהטלפון,אז תחפשי באינטרנט,אני יודעת שיש מלא מדריכים שכן מפרטים על זה.דבר חמישי,זה לא הגיוני.אי אפשר לאמץ נער בן 18.הוא בן 18 והוא כבר נתון ברשות עצמו,אין לו צורך יותר בשירותי הרווחה.
בלי קשר ,כל הרעיון בספרים זה לדמיין.ובמקרה הזה את שוללת מהקורא את הזכות לדמיין את הפנים של אן.אז אני חושבת שעדיף שתעבירי לקורא איך היא נראית גם דרך הכתיבה.
אבל בכל מקרה זאת רק דעתי וכמה נקודות שחשבתי שכדאי שתדעי,אבל כל אחד כותב איך שהוא רוצה אז..

הוא ממש יפה ורואים שיש לך ניסיון אבל הוא קצת צפוי אני יכולה לנחש מה היה בהמשך כבר... כיאלו יכול להיות שאני טועה אבל תנסי להפתיע...

אני אפתיע אל תדאגו, באמת שהוא לא יהיה צפוי

אוקיי יש לי כמה הערות
(ואף אחת מההערות האלה באה לפגוע בך)

1. למה את לא מפרידה בין מילה למילה? (כמו שעוד אחת פה אמרה לך בתגובות שמעליי)
2. למה אין תיאורים? למה יש בקושי משפט וחצי בכל שיח? יש שורה של משפט, ואז את יורדת לשורה הבאה ושוב משפט וחצי. זה נראה פשוט כמו שיחה שמדברים בוואטסאפ.
3. נגיד שרשום- *אחרי בית ספר* לא פשוט לא. כמו שלא רושמים *דפיקה בדלת* פשוט לתאר את זה, איך היא הולכת לבית ספר ומה היא עושה. גם בשביל לתת רקע על הדמות, ולגלות עליה כמה דברים בתור התחלה. לא חייב עכשיו לספר על כל אורח החיים שלה, זאת לא הכוונה. הכוונה שלי היא שלפחות לתאר ולכתוב דברים. לא לדלג על הפרטים האלה, ופשוט לנפנף על הפרק. כי בתכלס? זה לא נראה כמו פרק. זה נראה פשוט דוח-שיח בוואטסאפ. (חס וחלילה לא רוצה לצאת מתנשאת, אבל בתור אחת שכותבת שנתיים ברציפות... זה הטיפ שלי אלייך)
4. הדבר הכי חשוב- לא למהר עם העלילה. זה סתם הורס ולא נותן חשק לקרוא. תקחי את סדר העניינים בקצב של הסיפור. לא לקפוץ פשוט מנושא לנושא. כי זה היה נראה כמו שהיא הולכת פשוט לבית ספר, פוגשת בחור נחמד שגורם לה לחייך, היא עולה על האוטובוס, ואז זהו נגמר חצי מהיום שלה. ופשוט היא חוזרת הביתה ואז מודיעים לה (אימא שלה) שהם מאמצים ילד בן 18. ואז פתאום משום מקום מגיע זה שאבא שלה מת. בלי להסביר מה ולמה.
הייתי אולי מתארת את המצב שם, את ההרגשה שלה שאבא שלה מת. וגם זה שאימה הודיעה לה על הילד... היא ישר אמרה "מתי הוא מגיע?" פה כבר איבדתי את זה. בלי לשאול למה הוא מגיע? בלי לשאול מי זה הילד ולמה הם בכלל מביאים אותו? הסיפור פה מאבד קצת עניין.
לא יודעת למה זה הכי הפריע לי, אבל זו הדעה שלי ואם תקראי שוב את הפרק- תביני למה אני מתכוונת.
5. הרעיון קצת מצוי. כמעט בכל סיפור יש את הנערה שקמה בבוקר לבית ספר, פוגשת מישהו, הוא חתיך והוא מחמיא לה ומתחיל איתה. ואז מה? הם מתאהבים והם ביחד. ולא יודעת למה יש לי הרגשה שאותו ילד שהיא ראתה בבוקר, זה אותו ילד שהם מאמצים. בכל מקרה, זה סיפור שלך בכל זאת ואת היחידה שתחליט מה יהיה בו. אני לא באה להחליט עליך בשום פנים ואופן. וזהו, אז בהצלחה~

נ. ב- מקווה שתיישמי חלק מהערות/הארות שלי, ותקחי לתשומת ליבך. ואם יש בעיה כלשהי או שאת לא מסתדרת, את יכולה לפנות אליי בפרטי ואעזור לך בכיף. המשך חג שמח:)

תראי, צורת הכתיבה שלך היא די ילדותית כמו שאמרו לפני, ואת גם שמה (") כשלא צריך. את שמה גם יותר מדי סימני פיסוק לפעמים, ולפעמים את לא שמה בכלל.
ובנוגע לתקציר, הוא לא יכול להיות "תקראו ;) ;)", כי עם כל הכבוד אני רוצה לדעת לאיזה סיפור אני נכנסת. אני לא רוצה סתם לבזבז את הזמן שלי. השורות שלך קצרות מדי והעלילה מתקדמת מהר מדי גם

זה כתוב באופן ילדותי מאוד.
חסר תיאורים,מונוטוני מאוד.
די משעמם

זה סיפור שלי, ואם אין לך משהו טוב להגיד אז אל תגידי בכלל את לא חייבת לקרוא וגם אני כותבת יותר משנתיים

דיברת אליי? אם כן, מישהי שכותבת שנתיים לא אמורה לכתוב ככה. מצטערת לבאס אותך.

שואל השאלה:
מצטערת לבאס אותך אבל אני כן כותבת שנתיים

חחח אבל ביקשת את הדעה שלנו, לא? גם אני כותבת, את אפילו יכולה לקרוא סיפורים שלי שם. לפעמים יש ביקורת שלילית, צריך לדעת איך להתמודד איתה ואיך לקבל אותה, כי אחרי הכל אנחנו לא מומחים בזה. ותאמיני לי, גם המומחים בזה מקבלים ביקורות שליליות. לא צריך להעלב מזה, אלא ללמוד לעתיד, להבא. כי אחרי הכל אנחנו באים כאן לקראתך, לא כדי להעליב אותך או להוריד לך את הביטחון העצמי :)

אם את טוענת, אז תשפרי את זה. כי אני לא אבוא ואשקר לך שזה יפה ומושלם, כי זה לא. ולפעמים יש ביקורות רעות וגם טובות. מן הסתם, גם לא הכותבים הכי מצליחים (אפילו אני) ירשמו מושלם בלי טעות אחת קטנה. אבל זה כל הקטע בסיפור, יש טעויות וכל הקטע זה לשפר אותם, ללמוד מהם להבא, לא רק להחסיר מהם. זה הטיפ שלי אלייך אגיד שוב, פשוט תשבי על הכתיבה שלך. כי אם יושבים על זה, יכול לצאת כתיבה יפהפיה. צריך רק לתרגל את זה.
ולא מבינה למה את באה נגדי, למה באתי להכשיל אותך? באתי נגדך? לא. ביקשת את הדעה שלנו, אז נתתי לך אותה. ציפית ממני לשקר? אז גם זה לא. אז באמת, למה את ישר באה ואומרת שאם אני לא רוצה- אז אני לא חייבת לקרוא. כי דוגרי? לא אמרתי לך מה לעשות עם הסיפור שלך. אפילו רשמתי בסוף שזה סיפורך ושלא אגיד לך מה לעשות איתו ושזו החלטה שלך. אז מה הבעיה בכל מה שרשמתי? באתי לטובתך. אך ורק לטובתך. וזה לא בא לפגוע בך, אם את רואה את זה ככה, אז שיהיה לך בכיף. אני עשיתי את שלי. אז זהו, תעשי מה שבראש שלך ואת לא חייבת להקשיב לי. בסך הכל זה הכל תלוי בך ובבחירה שלך. לא שלי.

ואגיד את זה שוב, אני לא באה נגדך, אני באה לקראתך.
ערב מקסים.

את ביקשת דעה וביקשת ממנו לקרוא. קראתי וזו דעתי.
אם את רצית ביקורות שהן רק טובות אז זה לא הבעיה שלי.היית צריכה לציין את זה.

שואל השאלה:
יש דרך להגיד ביקורת ואת פשוט אמרת שזה מגעיל -leur

איך אמרתי את זה מגעיל?זאת בסה"כ מה שאני חושבת.זה שלא אהבת את הביקורת שלי/שהיא שלילית לא הופך את זה למגעיל.מותר לי לא לאהוב את זה,ומותר לי לא לנסות ליפות את זה.
ואם את נעלבת מדבר כזה מטומטם,כדאי שתדעי שאת לא בנויה לקבלת ביקורת.

שואל השאלה:
מתוקה, אני לא נעלבתי מסתם עוד ילדה שחושב שהיא משהו, ואת פשוט אמרת "זה מגעיל" זה לא ביקורת, ביקורת נותנים כדי שמישהו הזה יוכל להשתפר ומה שאת אמרת זה לא ביקורת

מתוקה,לזה קוראים חוות דעת.ייעוץ.הערכה.יש לזה עוד מילים נרדפות,אבל המילה "דעה"/"ביקורת" היא לא ביניהם.
חוץ מזה,עצם זה שציינתי מה לא אהבתי בסיפור נותן לך את האפשרות להחליט אם לשפר/לשנות לפי זה.

שואל השאלה:
חמודה צאי לי מהשאלה, תודה

שואל השאלה:
כתבתי עוד פרק, אתם יכולים להיכנס לראות שהוא לא כזה צפוי כמו שאתם חושבים..