זה הגיוני שאמא שלי לא מדברת איתי על בנים?

אמא שלי גרושה מאבא שלי ופרודה ממישהו נוסף, ואני הכרתי מישהו שאנחנו עוד לא מאוהבים אבל אפשר לקרוא לזה ככה. בימים הקרובים אנחנו אמורים לצאת, שמעתי מחברים משותפים שהוא ממש ממש דלוק עלי ולא מפסיק לחשוב עלי ואני עליו. הוא בנוסף נראה טוב, נקי , אלגנטי ואינטיליגנט.
הראתי עכשיו לאמא שלי תמונה שלו ואני כזה "נכון הוא חמוד?" והיא כזה "כן, הוא נורא חמוד" והדבר הבא שאמרה לי זה "אל תתאהבי בו." עכשיו ישר הבנתי שהיא אומרת את זה כי היא חושבת שבגלל הניסיון הגרוע שלה עם גברים וכל הפגיעות, אז שיפגעו גם בי. אני כן נפגעתי פעם, אבל זה היה פעם וזה לא ישוב, לא משנה כמה אהיה מאוהבת. ואמרתי לה את זה. שבאהבה להפגע זה לא חלק מהמשוואה לא משנה מה קורה כי אני אוהבת את עצמי ויש לי חברים ומשפחה ומוטרה וחלומות, והאמרתי לה את זה בדמעות בעיניים והיא פשוט גיחכה עליי ולא התעניינה בזה ולא שאלה כלום פשוט המשיכה להסתכל בטלפון. לא אכפת לה בכלל מה קורה בחיי האהבה שלי, כאילו כל כך קל לי להסתדר עם זה לבד ואני לא צריכה להתייעץ כי אני ממש יודעת מה לעשות תמיד. היא העליבה אותי ממש, שאפילו שהתלוננתי לה עם דמעות היא לא הגיבה כאילו זה לא חשוב בשיט. זה הגיוני שהיא ככה מגיבה? אני אישית נורא נעלבתי, גם ככה אין לי עם מי לדבר על זה בכלל שבאמת יבין אותי אז חשבתי אולי אמא תבין אבל היא מסרבת להקשיב אפילו.