מצאתי היום מחברת שלי. פתחתי אותה והיא הייתה מלאה בשירים אובדניים שכתבתי שהייתי קטנה. מה זה אומר עלי?

כנראה שהיית בדיכאון בגיל הזה?

אוף לא נראלי. תמיד חשבתי שהייתי ילדה שמחה.

יש שם משפטים ממה קשים כמו "למה צריך את העולם הזה" "תביאי לי קצת חופש" "איך ללכת, מפה" " הכל מרגיש שחור" "לא מצליחה לשרוד" "שהאור יופיע אני אשמח עד השמיים"

ואני כזה wtf. אני לא זוכרת את כל זה אבל אני יודעת שזה שלי..
מה לעזאזל?

אולי הייתה לך תקופה בגיל הזה שעשו עליך חרם או משהו כזה

שואל השאלה:
ואיי תודה לך!
אבל לא. תמיד הייתי ילדה ביישנית (זה עבר לי תודה לאל)
ולא התחברתי לאף אחת ככה שחרם לא עשו

אמ נראלי שיש תקופה כזאת בילדות שהופכים להיות כאילו גם לי היה את זה

שואל השאלה:
אני בכלל לא זוכרת את התקופה הזו ככה שאני לא יכולה לענות.
תודה לכן בכל מקרה