14 תשובות
יש לי יום הולדת עם ארבע ימים חיחי
אנונימית
עוד**
אנונימית
הייתי שמח שאני לא יושב לבד בחדר ובוכה ביומולדת שלי... אבל זה רק אני
זה תלוי במה שאת רגילה אליו
שואל השאלה:
לרגע חשבתי שיש פה אנשים רציניים.
just kidding מזל טוב לעוד ארבעה ימים
אנונימית
שואל השאלה:
אמ.. אני רגילה לזה שאני מארגנת מסיבה, באים ונהנים. אף פעם לא ביקשתי מסיבת הפתעה.. וגם אם נגיד היו מארגנים לי.. כבר ***ארגנתי מסיבה**** הרגשתי כאילו הרסו לי אותה
אנונימית
אז כן הייתי מתבאס... לא יותר מדי אבל מתבאס
כי בתכלס זה לא שהכל נהרס לגמרי.. אפשר להגיד שהלך לך 40% ממה שציפית? אם כן זה די טוב
כי תמיד מה שמתכננים מראש מתחרבש לגמרי
לא יכולה לדמיין סיטואציה כזאת כי לי אין חברים, תגידי תודה על מה שיש לך ותהיי בשקט. היום הולדת שלי הייתי לפני כמה ימים, יום הולדת 16. מגיל קטן חלמתי שזה יהיה כמו בסרטים, להרים מסיבה ענקית בוילה ושזאת תהיה המסיבה הכי מושקעת שכולם ידברו עליה ושאני אעצב אותה. וכן זה אפשרי לעשות דבר כזה רק שאין אף אחד שיבוא, זה הרבה יותר גרוע לא? תגידי תודה ותהיי בשקט. לבכות ביום הולדת שלך כשאתה לבד כשהחלום הזה מתפוצץ לך בפרצוף זה נוראי.
אנונימית
למה לה להגיד תודה?
כל אחד והסטנדרטים שלו... גם אני עשיתי יומולדת 16 לבד בחדר שלי בוכה
אז מה?
היא רגילה למשהו מסוים לכן זה קשה לה
ואם יש לה דברים אחרים בחיים שאין לך? דברים קשים? לא צריך ישר לתקוף..
שואל השאלה:
את צודקת, אני פשוט לא מכירה מציאות כזו. קצת התאכזבתי שחברה אחת שלי לא הגיעה והמון איחרו... וגם לי אין הרבה חברות.. אני גם לא רוצה הרבה, מספיקה לי אחת שתיים, מה איתך?
אנונימית
לא ניסיתי לתקוף אני פשוט אומרת שזה שהיא התאכזבה אז היא פשוט צריכה להסתכל על חצי הכוס המלאה שלפחות יש לך חברים והם באו למרות שזה התפקשש ולא כמו שרצית.
אנונימית
אני חושבת שפשוט הציפיות שלך היו גבוהות מידי ובגלל זה התבאסת אבל עצה שלי בפעמים הבאות אל תצפי יותר מידי וככה גם תהני יותר ולא יפריעו לך הדברים הקטנים האלה כי תמיד באירועים כאלה זה לא יוצא בדיוק מה שאת מתכננת
באותה מידה אני להגיד לך להסתכל על חצי הכוס המלאה שיש לך חדר לבכות בו ואת לא גרה ברחוב
אוי אל תתיתפסי על קטנות את רוצה שאני אפתח את זה? בואי אני אפתח את זה, אני בן אדם עם חרדות אני מרגישה חרא עם זה שאמא שלי לא רואה אותי מאושרת ושאני בוכה כל לילה וזה גורם לה לצער וקשה לי לראות אותה ככה, אני בטיפול פסיכולוגי כי אין לי בטחון עצמי בשיט ואני שונאת את עצמי כי אני אשמה בצער של אמא שלי ואני מאשימה את עצמי שאמנם הבעיות שלי גדולות אבל יש אנשים הומלסים אני מאשימה את עצמי על זה ובכל זאת אני לא מצליחה להגיד תודה על הבעיות שיש לי. מגיל אפס הייתי רגילה לקבל הכל, המשפחה שלי הרוויחה ממוצע ועכשיו אנחנו בדרך לקריסה כלכלית ואני מפחדת שלא יהיה לנו גם בית ואוכל. אני לא מנסה לרחם על עצמי או שאת תרחמי עלי אני פשוט אומרת שלא צריך לכתוב כל דבר שעולה לך לראש, תחשבי פעמיים. אולי אין לי בית? סליחה על החפירה את פשוט נגעת בנקודה הכי רגישה שלי.. הייתי חייבת
אנונימית
קודם כל סליחה לא התכוונתי לפגוע
באמת שלא
דבר שני לא אמרתי שלא רע לך
גם לי רע וחרא והמון דברים
פשוט אמרתי... שלכל אחד יש סטנדרטים שונים
החיים עובדים בשלבים
יש שלב של יומולדת 1000 אנשים על יאכטה בקאריביים
יש שלב מתחתיו של 500 בבית מלון
וכו' וכו'
ולהסתכל על הכוס המלאה זה לא אומר להתסכל על השלב שיש מתחתיך אלא על מה יכל להיות יותר גרוע בשלב שלך
זאת דעתי...