4 תשובות
את החינוך
את זה שאי אפשר לגמור את החודש בקושי
את ההדתה
את הבירוקרטיה המתישה
את החראות שיושבים בכנסת
את המצב בכבישים
יש לי יותר מידי זה לא יגמר
להוריד את מחירי הדיור
המון דברים.

קודם כל לסיים את הכיבוש בהדרגה ולהביא את ישראל לגבולות מוכרים וכאלו שמבטיחים את ביטחונה.

מלבד זאת גם לגליזציה של רוב סוגי הסמים (בין השאר מדמה, אסיד, כל מה שמופק מקנאביס..), לגליזציה של הזנות, נישואים אזרחיים, ביטול חוק איסור גידול חזיר, בניית דיור ציבורי, העברת כל המדינה לאנרגיה בת קיימא שתופק מלוחות סולאריים בעיקר, שימוש במים מותפלים בלבד על ידי בניית עוד מפעלי התפלה...
זה תלוי מאיזה כיוון, לו היו נותנים לי את ההזדמנות לעבוד עבור המדינה, הייתי נלהב בעיקר לפעול בתחום הכלכלי.

ב-2011 המחאה החברתית רשמה לה "הישג" של לעלות את מס ההון מ-20% ל-25%, משום שחשבו שבצורה השרירותית הזאת הכנסות המדינה יגדלו, אבל 6 שנים לאחר מכן נפח המסחר בבורסה קטן, מס' החברות הרשומות בבורסה הצטמצם בשליש והכנסות המדינה מן המיסים רק קטנו.

לו אני הייתי בממשלה בתקופה של המחאה החברתית, הייתי נותן להם את מה שהם רוצים, קרי הגדלת הכנסות המדינה, ע"י כך שהייתי מוריד מיסים, ובעיקר חותך את מס החברות ל-17% כנהוג באירלנד ושאר מדינות חופש, על מנת שתתאפשר צמיחה שלבסוף היא היא תגדיל את קופת המדינה, ותעשה זאת באופן טבעי.

לדעתי "מיסים תכליתיים" (כלשונו של נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, אהרון ברק), הם מיסים שנלקחים מהאינדיבדואל, (ולאו דווקא מסקטור או מעמד כלשהו), למען האינדיבדואל.

האינדיבדואל אינו מסוגל לסלול כבישים או להקים ולנהל צבא, אבל הרי שהוא זקוק להם, ולשם כך ראוי לקחת ממנו מיסים. לא על מנת להתקין ממטרות בכל בית ספר, למשל, כמו שמאמין ראש מפלגת הלייבור בבריטניה, ג'רמי קורביין.

ואגב בריטניה, ראשת ממשלת בריטניה הנוכחית, שנקווה שתישאר ראשת הממשלה לשנים ארוכות, תרזה מיי, רשמה הישגים אמיתיים, כאלה שאין להם מרכאות - התעשייה בבריטניה חוותה את הצמיחה הממושכת ביותר מזה 50 שנה, ישנם 1.2 מיליון עסקים יותר משהיו ב-2010, והחוב הלאומי הצטמצם פלאים, הכל הודות למדיניותה הליברלית בכלכלה. בניגוד, למשל, לחוב האמריקאי שגדל ב-4 טריליון דולר בשנתיים וחצי הראשונות לכהונתו של חוסיין אובמה מן המחנה הסוציאליסטי.

נכון לעכשיו, המיסים אינם תכליתיים, הם פופוליסטיים ומגוחכים, ורבות הדוגמאות לכך, רבות מדי.

בזמן שתקציב משרד החוץ שלנו גווע לכסף, והונו מוערך בסה"כ 0.35% (לצורך השוואה, תקציב משרד החוץ של בלגיה הוא 3.8%, ושל הולנד 4.0%, וכן עוד מדינות עוקפות אותנו כגון בריטניה וספרד), משרד החינוך שלנו נהנה מהתקציב הממשלתי הגדול ביותר, אפילו יותר משל תיק הביטחון.

ב-5 השנים האחרונות תקציב החינוך רק תפח ותפח ב-38% ובתקציב הקרוב הוא אף ישבור שיא כשתקציבו יגיע ל-60 מילארד ש"ח.

על מנת להבין את גודל הדבר, לו היינו מפריטים את בתי הספר בשיטת השוברים (שיטה שנוסתה וצלחה במדינות סקנדינביה רבות, כמו שוודיה. שכנראה בגלל זה לה, לעומתנו, כן יש כסף לתת למשרד החוץ שלה שנהנה ממעל פי 2 יותר תקציב משלנו), כל תלמיד היה מקבל שובר בשווי 26,000 ש"ח, וגם נהנה מהשכלה ברמה נוחה וגבוהה הרבה יותר.

אבל כנראה שהכסף לא הולך למקומות הנכונים, כי מצבנו לא טוב יותר משהיה כשתקציב החינוך עמד 30 מילארד. למעשה, למידי ישראל מדשגשים ברבעון האחרון במבחני הפיז"ה הבינלאומיים.

אז לאן הוא הולך? אנחנו עוד לא ברמה של פק"ל ממטרות לכל בית ספר, ברוך השם אבל כן התווספו ב-5,112 גנים סייעת שנייה, והתכנון, לדברו של שר החינוך בנט, הוא להוסיף עוד.

שנית כל, הייתי חותך ברגולציות, מכוון שרשימת ההגבלות במדינה הזאת על עסקים היא ארוכה ומגוחכת מדי. איסור על לישת בצק בקונדיטורות קטנות ואיסור על להוביל יותר מ-6 ק"ג דבש ללא אישור בכתב ממועצת הדבש, זה מסוג הרגולציות שמתאים לכנסת של מדינת חלם לחוקק.

אני בעד להקל על עסקים להיפתח ולהתנהל כמה שניתן, על מנת להגביר את התחרותיות והתפוקה. אנשי העסקים הם מנועי הכלכלה של ישראל, הם כמו פרופלו שזקוק למרחב כדי לפעול ולהמריא את המטוס כולו מעלה, זה בסופו של דבר לרעתנו לשים להם אבנים.

הייתי בעיקר משחרר את השוק התחברה, מכוון שישנה בעיה אמיתית במדינה הזאת, העומס בכבישי ישראל הוא מהגבוהים בעולם. מדובר על 2,800 רכבים לק"מ בכביש, לעומת 800 באירופה. באשמת זה, נהג ישראלי יושב 15 שעות בפקק, גדול הנזק מלתאר.

כמובן שגם לזה יש קשר לרגולציות מיותרות, כגון זה שחברות התחב"צ חייבות אישור אישי ממשרד התחבורה על מסלול הנסיעה, כולל מיקום מדוייק של כל תחנה, וכן גם אישור על תדירות הקווים ואישור על מחירי הנסיעה. סבך שלם של בירוקרטיה שעולה לכולנו ביוקר.

אבל זה קשור בעיקר לכך שחברות התחב"צ בבעלות ממשלתית מלכתחילה. כפי שהאדמות בבעלות ממשלתית של קק"ל ובגלל זה 50% ממחיר הדירות הן מס.

ישנם אי אלו הטוענים שהרכבים הפרטיים הם אשמים ולכן יש להגביר את המיסים עליהם, כך חשבה גם מדינת סיאטל שסבלה מפקקים רבים, וכך גם עשתה. התוצאה? 7 שנים מאוחר יותר והיא במקום ה-4 בארה"ב מבחינת עומסי התנועה. למעשה, רמת העומס שלה רק עלתה ל-34%, עליה של 3% בעומס מהמצב הקודם.

מה גם שהמצב הזה מוביל לכך שאנשים קונים ומשתמשים במכוניות ישנות וגרועות, על מנת למצוא הקלה המחירים, וזה גורם לכך שעל הכביש נמצאות מכוניות מזהמות עם מנועי דלק מיושנים, אשר מזיקים אקולוגית לסביבה.

מבחינת ייבוא וייצוא אני בעד סחר חופשי, עם פקיחת עין למה שמכונה היתרון היחסי, אך גם בעד לשמור על האינטרס הלאומי.

איני מעוניין שנחזור לתקופה ב-'84, בה כלכלת ישראל נקטה במדיניות של ייבוא במקום של ייצור, והגענו למצב שפל בו אנחנו אפילו מייבאים סודה מאנגליה, סיד מרומניה ומיץ מדרום אפריקה.

בשנת 1707 בריטניה אף אסרה ייבוא של טקסטיל מהודו על מנת להציל את תעשיית הטקסטיל שלה, וזה אכן עבד. לעומת זאת, כאשר האיטי פתחה בהפקרות את ייבוא הטקסטיל אליה, תעשיות הטקסטיל המקומיות חטפו מכה אנושה מתחת לחגורה, והמדינה נעשתה תלוייה בייבוא.

אני מאמין שצריך לשחרר את הייבוא על מוצרי הגלם, אך להטיל מכסות מגן על המוצרים. כך, למשל, אומנם לא יוכלו לייבא בשיא הקלילות את הבגדים עצמם וזה יהיה פחות רווחי עבור חברות לעזוב את הארץ, אך כן יוכלו לייבא יותר בזול בדים, מה שיקל על התעשייה הלאומית ויוביל לצניחה במחירים בד בבד (הבנתם את משחק המילים?) עם עליה ברמת האיכות.

ישנם עוד דברים רבים שהייתי עושה בכלכלה ובכלל, אבל קצרה תוויות התשובה מלכתוב ולהסביר כראוי, אז אסתפק בזה.