אני מרגישה כאילו מתתי

כל החברים שלי מזויפים. אין לי ממי לבקש, אין לי עם מי לדבר, אין לי למי לפרוק, אני מרגישה כל כך לבד... ואני לא לבד, יש לי חברים. אבל מסתבר, שכשקשה לי הם פשוט עוזבים. מתחמקים.. וככה כל בן אדם כל חיי. ככה גם המשפחה. ככה כל אחד. קשה לי. "חברה" לא דיברה איתי שבוע, התעלמה ממני, בלי שום סיבה. כי התחשק לה. למה אנשים רואים בי כמשהו שאפשר לעזוב כשבא לך וכשצריך לחזור? הקטע הוא שזה קורה לי כל כך הרבה שזה כואב.. כואב מדי.