קורה לי משהו מוזר עם מישהו. אני מאמינה שאנחנו meant to be, אבל הוא לא אוהב אותי.

זה ילד ששונה ממני בהכל, ושאין מצב בחיים שהיינו נפגשים בגלל העבר והרקע של כל אחד מאיתנו אבל בכל זאת נפגשנו, ולא רק שנפגשנו והתאהבתי בו, מאז שאני מאוהבת בו התאהבתי בתפיסת חיים שלו ובערכים שלו והוא שינה אותי, לטובה ולרעה. בגללו הפכתי למאמינה באלוקים, יותר נכון לומר בזכותו. הוא איתי בבית ספר, אבל הוא רק רשום בבית ספר שלי והוא לא מגיע כמעט, ומשום מה בכל פעם שאני יוצאת מהבית אני נתקלת בו ומה שמפחיד זה שהוא גרם במרחק של שעתיים נסיעה ממני, אני פוגשת אותו בכל המקומות הכי מוזרים והכי לא צפויים, אני פאקינג פגשתי אותו בחול!! מה הסיכוי!?! וזה לא קרה רק פעם אחת, זה קרה עשרות פעמים. וזה לא קורה בכוונה כי אני לא עושה את זה בכוונה למרות שאני סטוקרית ברמות, אבל הוא לא אוהב אותי אז למה לו לעקוב אחריי. אפילו כל החברות שלי אומרות שזה מוזר, ואני בטוחה שגם הוא חושב שזה מוזר. אבל איך זה יכול להיות? זה מרגיש כאילו זה הגורל שלי לפגוש אותו בכל מקום חוץ מבמקום הכי נורמלי שזה בבית ספר. ואתם יודעים, צירופי מקרים יכולים לקרות פעם פעמיים שלוש, אבל כשצירופי מקרים קורים באופן קבוע זה כבר לא צירוף מקרים. ואני ממש לא יודעת מה לעשות עם חיי? כי אני ממש אוהבת אותו אבל הוא לא אוהב אותי, וכשאני מצליחה לשכוח אותו לכמה ימים אני פתאום פוגשת אותו. ואם אתם תשמעו את הסיפורים ההזויים של הפגישות שלנו אתם תהיו בהלם אני בטוחה. אתם חושבים שהעובדה שאני נתקלת בו בכל מקום למרות שאנחנו האנשים הכי הכי שונים בעולם ושכל הדבר הזה אם היה מתנהל לפי הנורמה לא היה קורה, או שאתם חושבים שזה פשוט צירוף מקרים אחד ענקי מוזר שאני חייבת להתגבר עליו?