12 תשובות
שלא מעריכים מספיק ילדים ומורידים ביטחון עצמי
מסתכלת על בני נוער כציונים
שמרוב שהם מנסים לעזור לילדים עם מוגבליות הם מכפחים את הילדים הרגילים...
מספר שעות לימוד
מקצועות שכן צריך ללמוד ולא מלמדים אותנו
מקצועות שלא צריך ללמד וכן מלמדים אותנו
עניין התלבושות המטופש
מורים שמתייחסים אלינו כמו לשקית זבל שלהם
מחויבות אישית להשלמת תעודת בגרות
להגדיר אם אנחנו טובים או לא על סמך ציונים
לא לשחרר את היצירתיות שבנו
וזה ממש קצת ממה שאני חושבת
אנונימית
הבעיה הכי גדולה היא מערכת החינוך עצמה. בגלל זה לא נתתי לה להפריע לי לעשות מה שאני אוהבת.
קרדיט ל:insert random nickname here

- דבר ראשון להעיף את בנט מתפקיד שר החינוך.
- שנית לעשות סקירה מחדש על נושאים שאשכרה רלוונטים בתור ידע בסיסי לאדם צעיר בשביל תעודת בגרות.
- שלישית לשנות את צורת הבחינה ליותר מעשית ולא תיאורטית, כי בפועל מבחנים כיום לא בודקים ידע, הם בודקים זיכרון.
- להוריד את ערך תעודת הבגרות.
אנחנו בני אדם, לא מכונות למידה. בכל אחד מאיתנו אולי מסתתר איזה מוזיקאי בכלל לדוגמא, שלא יוכל להצליח בגלל שהוא לא זוכר את אנטיגונה בעל פה אם יעירו אותי בחמש בבוקר ויבקשו ממנו לדקלם.
- לצאת מהפאקינג מאה הפאקינג 19 ולהבין שאנחנו במאה ה21.
יש את ההדתה שבנט קורא לה שמדתה
הדתה
הרבה.
1. נמאס להיות כלב של מורה.. לצאת לשירותים, לשתות וואלה אסור.
2. בית ספר אמור להראות את היצירתיות של הילד.. כמו שזה נראה.. ילד צריך לעשות את מה שבמשרד החינוך ולא יכול להביע את עצמו.
3. היחס של המורים לתלמידים כאילו אנחנו הכלבים שלהם. פשוט נמאס!.
אני חושב שבית ספר פשוט לא מועיל..
שהבגרויות והציונים הם מקום ראשון, והחינוך מקום אחרון, וזה עצוב.
כל הפחדים האלה שמכניסים לילדים לראש "בגרויות.. בגרויות.." כאילו זה רמה גבוהה שאף אחד לא יכול להגיע אלייה אם לא תיהיה חרשן למידה עם תעודה של מאתיים. עשו מזה כאילו אנחנו בפאקינג אוניברסיטה. סתם מיותר כל הפחד הזה שמכיניסים לראש, ברגע שמגיעים לשם אתה מבין שכל החיים הכניסו לך חרא גדול לראש. אתה בחששות כאילו נכנסת לעולם חדש, כאילו אין לך תקנה כלל אם אתה לא חרשן. בסוף אתה קולט כמה זה חארטה אחת גדולה. וכשאתה לא מסתדר איפשהו בבית ספר מכל מיני בחינות הם מעיזים לקרוא לזה "ואיך תהיה מוכן לצבא?" כשחולפות להן השנים אתה מבין שאין קשר בין השניים וכל מה שמספרים לך זה סתם בררה. כל תקופה והתמודדות שלה בסופו של דבר אתה מסתגל מתרגל קולט לומד ומוכן להכל לבד. כל ההכנות שהם רוצים "להכין אותך לקראת.." סתם לחץ אחד גדול כי בסופו של דבר זה אתה ולא "ההכנות". החרטות האלה שדוחפים לך המערכת של הטמבלים שמסתכלים על ילד כאילו הוא במשחק בשלבים אם לא תעבור את זה לא תגיע לזה ואם לא תסיים את זה תמות בזה ולא תגיע לזה אתה יוצא כאילו יצאת משטיפת מוחות חוטף הלם גדול ממה שמלמדים אותך ומספרים לך חוטף כאפה ואומר "וואלה זה לא כמו שאמרו... סאמק.."
אני נראה לי הייתי היחידה בכיתה שלא הייתה לחוצה מהבגרויות.
ובאמת מה הקשר לצבא? הלוואי צבא היה כמו בית ספר, או שאולי בעצם לא.