כתבתי קטע, סוג של מונולוג. אני יודעת שזה גרוע, אני רק מבקשת שתגידו מה אפשר לשפר לעכשיו

אלה לא היו הבעיות שלי, להסתיר מההורים, לחשוב איך אחרים רואים- בכלל לא חשבתי על זה, תמיד הייתי צופה מהצד. לא הייתי שותפה לסבל, לא הייתי שותפה לכאב, חשבתי שהם חולים, האנשים האנשים האלה, הם משכנעים את עצמם שזו אהבה שונה- אבל זו לא, זו מחלה. חייתי שנים באותה המחשבה על מחלה שרחוקה ולימים התחלתי לאהוב את המשפט " אלה לא הבעיות שלי" על כל דבר בחיים. באמת לא היו רבות בעיותי עד שהכרתי אותך מאיה , בהתחלה הלב שלי פעם מהר אבל אז, הוא נעצר לרגע והבנתי שחליתי וכל הבעיות שלא היו שלי, נפלו עליי.