72 תשובות
אני גם חושבת ככה ומרגישה ככה.
עשו עלזה גם מחקרים וזה מוכח.
HOH
אנשים מאמינים לחוצים מהמצוות והדברים שהם צריכים לקיים
לפי דעתי האישית, אתאיסטים חיים בנחת (שום דבר לא עוצר/מגביל אותם בכל תחום שהוא) המחשבה הזאת שאין מישהו ששולט בך/ לופה בך משחררת.
לדעתי לא, אני אתאיסט ואני בנחת ובשלווה (יחסית, כמו כל בן אדם) זה דפוק להשליך את כל הצרות שלך בתקווה שאיזו ישות עליונה תעזור לכם
"איפה שנגמר השכל שם מתחילה האמונה"
זה משפט נפוץ מאוד, והוא דווקא אומר אחרת.
אנונימית
יש לי אופי חזק ואני מבין איך העולם מתנהל, אז אין לי את הצורך הילדותי "להאחז" במשהו כשקשה.

לא מרגיש ריקנות כי העולם מלא בתוכן, אני יודע מזה רגש באמת ואיך להשתמש בו לטובתי, אני יודע מה ההבדל בין רצון לצורך, בקיצור, אין לי שום צורך באמונה מיותרת.

ובאמת, כמה שתנסו לשכנע את עצמכם שאמונה זה דבר חשוב, אתם טועים. בני אדם לא צריכים אמונה, בני אדם צריכים הבנה.

ומצטער אם פגעתי במאמינים בעזרת כמה מילים שכתבתי פה.
אנונימי
אני חושב שמאמינים יותר רגועים כי הם מאמינים שמישהו שומר עליהם כל החיים
יש תחושת ביטחון לאדם מאמין. יש תקווה, יש סיבה לעבוד על עצמנו ולהשתפר בדברים שאנחנו לא טובים. לדעתי לאנשים אתאיסטים זה חסר.
בתור אתאיסט אני אומר לך שזה לא חסר
אתה לא יכול לומר אם זה חסר או לא, כי מעולם לא האמנת..
לדעתי אתאיסט יכול לחשוב מחוץ לקופסא מה שאת מאמינים די מגביל, אמונה או לא אבל בגלל אמונה של בני אדם יש מלחמות שנאה ועוד, למרות שנראלי שגם אם לא היה דת היינו רבים על כסף או על משהו אחר כי אנחנו פשוט אוהבים לשנוא ולריב.
אנונימית
איך קבעת את זה? וסתם שתדעי אני ממשפחה דתית.
את לא יכולה לומר אם הוא האמין או לא כי את לא מכירה אותו
להפך
אני מרגישה חופשייה יותר
כנראה שלא האמנת באמת. הרבה כאלו שפתאום לא מאמינים פשוט לא האמינו באמת, או שלא ידעו איך להאמין בצורה נכונה. לדוגמא, יש אנשים מאמינים לשעבר שהדת בשבילם היתה כל העולם. הם התמכרו לזה, ואז גילו את העולם שבחוץ ועזבו את הדת.. הטעות פה היא שהדת לא נגד העולם, וצריך ללמוד לשלב בין שניהם.
מה זה מאמין אמיתי ומאמין מזוייף? מה יש דבר כזה מאמין made in china?
מה זה השטיות האלה "לא האמינו בצורה נכונה" אני האמנתי עכשיו לא ועכשיו אני הרבה יותר מאושר וחופשי
אני גם חושבת כמוך אבל זה שהם לא מאמינים באלוהים לא אומר שהם לא מאמינים במשהו אחר.
הם יכולים להאמין בהרבה דברים אחרים וזה מה שיחזיק אותם.
הדת לא נגד העולם? חחח חחח חחח אוי זה היה מצחיק, הדת שלנו אוהבת יהודים וכל מי ששונה או לא מתחבר למה שכתוב שם ביי ביי לו
אנונימית
TheDayYouLeaveNobodyWillNotice
הרג אותי XDD
אנונימית
בתעודת יושר שלי עדיין לא כתוב רוצח
אני חושבת שהבנתם אותי לא נכון.
לא את לא היחידה, אבל זה לא נכון.
אני הבנתי מה אמרת, פשוט אמרת שאסור לעזוב את הדת בשביל העולם האמיתי כי משם באים השאלות ואין תשובות בתורה זה הקטע
אנונימית
Ignorance is bliss
תגידו מה שאתם רוצים.."אין לי את הצורך הילדותי".. יש לך, כי אנחנו בני אדם ויש לנו רגעים קשים. תגידו מה שבא לכם על המצוות, אבל אמונה? חיים רגועים פי כמה.
ואני לא אומרת שמי שדתי יש לו חיים רגועים, אלא מי שמאמין *באמת*.. כי אתה לא דואג לפרנסה, ואתה יודע שהכל משמיים, ברמה שגם כשמישהו נפטר יש אנשים עם אמונה מדהימה שמקבלים את זה באהבה והחיים שלהם נשארים רגועים.
אתה יודע מאיפה הכל מגיע אליך, אתה יודע מאיפה הרע והטוב בחיים שלך מגיע ואתה לא תלוש, אתה יודע שאין אדם בעולם שיכול להזיק לך, וכל מה שקורה לך מכוון ומדוייק בדיוק למה שטוב לך. רוגע.

ואגב המצוות טובות לנו יותר ממה שאנחנו חושבים. יש לנו דעת תורה ולא שוברים את הראש בהתלבטויות בחיים, להכל יש תשובה, זה כיף
אנונימית
שניה את רוצה להגיד לי שאמא שלי עובדת 24 שעות ביממה וקורעת את התחת כדי לפרנס את הבית והכל בא משמיים? רצתי להגיד לה שתתפטר.
-
ואגב לא להכל יש תשובה מי ששואל שאלה לא במקום אין לו מקום בדת כי הוא בספק אם המצווה הזאת נכונה.
אנונימית
אני שומעת את זה הרבה אבל אף פעם לא הרגשתי ככה.
אני לא צריכה להאמין שיש אלוהים בשמיים בשביל לא להרגיש ריקנות. יש לי משפחה/חברים ועוד דברים שיגרמו לי לא להרגיש ריקנות.
לפחות אני לא צריכה לרצות אף אחד. אני יכולה להנות מהחיים ולעשות מה שבאלי בלי שיהיה אל שיגביל אותי.
כן ברור. זאת האמונה שלי. שבראש השנה נקצב לאדם *במדויק* הפרנסה שלו השנה, וכמה בדיוק ירוויח. מהסיבה הזו, אני לא עושה שעות נוספות בעבודה, כי אני יודעת שזה לא מה שיעלה או יוריד, עושה את המינימום השתדלות כדי לקבל פרנסה. את אותו כסף אני יכולה להפסיד ממקום אחר אם זה מה שנקבע לי. מבינה למה החיים יותר רגועים? לא רצה אחרי שום דבר. מה שמגיע לי? אני אקבל. ומה שצריך לקרות.. יקרה בכל מקרה, לא משנה כמה נתאמץ לעצור את וזה.

כשיש לאדם אמונה, הוא נמנע מכל התככים, הקנאה, השנאה והצרות עין, לא פוחדת שמישהו אחר יקח לי את הפרנסה/ שמישהי אחרת תיקח לי את הבן זוג. רגועה כי יודעת ש"אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו"

ו.. וואלה, אני בת 25 עדיין לא היתה לי שאלה בלי תשובה. לשאול שאלות כדי לקנטר בכוונה- זה כבר משהו אחר. אני שלמה עם זה ואין לי שאלות מהותיות. מי שרוצה באמת- מוצא תשובות
אנונימית
בתור אטאיסטית אני מרגישה יותר טוב מפעם. פעם שהאמנתי לי אישית היה רע. ככה שמינוסים לא תופסים פה. לא צריכה אמונה... עד שאתה לא אטאיסט אתה פשוט לא תבין את זה.
נשיאת המאדים- סליחה על הבוטות, חשבת פעם מה יקרה אם כל הגורמי אושר שלך כבר לא יהיו? שוב סליחה אבל אם כבר לא תהיה משפחה חלילה? או חברות? שאדם תולה את האושר שלו בדברים גשמיים, אז הוא אף פעם לא בטוח, החיים נורא שבריריים ואדם יכול ברגע למצוא את עצמו ללא כלום.. כסף.. או בני אדם סביבו. אמונה זה משהו קצת יותר חזק, ואף אחד לא יכול לקחת לך את זה
אנונימית
אבל אני חושבת שאמונה זה בולשיט. אני לא צריכה משהו להישען עליו
כן זה נכון, אני חושבת על זה הרבה.
לא סתם אומרים שדת זה אופיום לרבים
אנונימית אז למה אמא שלי עובדת? מה שנקצב לה מהשמיים יפול מהשמיים.
אנונימית
מסכימה איתך לגמרי.
האמונה שלי נותנת לי תקווה בכל כך הרבה מקרים והופכת אותי לבן אדם טוב יותר
תלוי עם מי את מדברת.
אני בן אדם אופטימי. אני תמיד אשתדל למצוא סיבה לשמוח.
לא התווכחתי עם זה שאמונה זה דבר חזק. כי אני מסכימה. התווכחתי עם זה שכל האתאיסטים מרגישים ריקנות. כי אנחנו לו. בסופו של דבר כל אחד תולה את האושר שלו בדברים גם אם הוא לא יודה בזה.
תאר לעצמך שיקחו למאמין את הבית שלו, את המשפחה שלו ואת כל מה שיש לו?
הוא עדיין ירגיש מנוחם כי "אלוהים לצידו"?
יכול להיות... ובכל זאת...
אז באותו המקרה אתאיסטת ירגיש מנוחם כי מצבים רעים יכולים להשתפר.
מבחינתי זה אותו דבר. עניין של השקפה.
שוב. זה מה שאני מאמינה בו וטוב לי. את לא צריכה להאמין בזה אם לא באלך.

ובקשר לפרנסה, אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו שמדרך הטבע תגיע הפרנסה, אחרי הכל אנחנו בעולם חומרי. אבל מאמינים שזה לא בכוחנו אלא מגיע משמיים ולכן לא מכניסים את העבודה והקריירה יותר מידי לחיים.
כמו שאני חולה והולכת לרופא, כי עושה השתדלות.. אבל תכלס מאמינה בלב שלם שמי שמרפא אותי זה השם, ואם השם לא ירצה, אז גם כל הרופאים שבעולם לא יעזרו לי
אנונימית
צודקת. אז האנשים האלו נשענים על האופטימיות שלהם, וזה סבבה לגמרי.. כל אחד והאמונה שלו. אבל צריך משהו להישען עליו. לדעתי.

לגבי הקטע של אנשים שלא נשאר להם כלום בחיים. נדיר מאוד, וזו דרגה מאוד גבוהה של אמונה, אבל כן היו מקרים, של אדמורים בשואה שאיבדו את כל משפחתם והמשיכו לרקוד ולשמוח והאהבה שלהם להשם רק גדלה מרוב אמונה, ואחכ בנו את עצמם מחדש.
רק בהסטוריה של הארץ היו כמה וכמה הלוויות מזעזעות שנחשפנו לאנשים מאמינים עם גבורה ותעצומות.. שבלי האמונה, לא יודעת אם הם היו מדברים ככה
אנונימית
אני נאחזת בדברים אחרים.
אם זה במוזיקה שלי, או בהחלקה על הקרח.
לא צריך אלוהים כדי למצוא משהו מנחם.
אנונימית
אני לא מגדירה את עצמי אתאיסטית אבל אני לא מאמינה באלוהים.
ואת האמת? בתור יוצאת בשאלה, אני מרגישה הכי שלווה וחופשיה מזה שנים.
יש לי על מי להישען - משפחה וחברים קרובים ומוזיקה. אני לא צריכה דמות דמיונית שלא נראית גם בשביל הרגעים האלה שאני במצוקה.
הרגשתי יותר ריקנות בדת מאשר מחוץ לדת.
"מחקרים מוכיחים " איזה מחקרים, אין שום דבר רע בלהאמין וגם אין שום דבר רע בלא להאמין, אם הם חיים יותר טוב? אולי רק כי יש להם באיזה משהו להיאחז
אם אתאיסטים מרגישים ריקנות? כנראה שלא כי זה לא הכל בחיים האמונה
אני לא אתאיסט, אבל גם לא הכי מאמין אני באמצע
כל אחד והכיוון שלו
אמונה אני מניחה שזה דבר טוב שבמקרים מסויימים נותן לאנשים תקווה ואפשר להיאחז בו. ( די הגיוני עם ההכל לטובה הזה אבל בכל זאת מבינה את ההגיון בלהיאחז באמונה בשביל תקווה, זה לא המקרה שלי כי אני חושבת שהדת היא בולשיט אבל בכל זאת ).

אבל יש דבר אחד ששחכת לחשוב עליו, אמונה זה לא הדבר היחידי שאפשר להיאחז בו כדי למצוא תקווה בעולם הזה. יקירתי, אני אתאיסטית לחלוטין ויש לי אחלה של תקווה שלא באה ממקום דתי אלא ממקומות אחרים שלא קשורים לדת בשום צורה.
ככה שאם כבר בן אדם מרגיש ריקנות והוא אתאיסט, לא אומר שזה בא בגלל שהוא לא מאמין ביישות עליונה.

אגב, את לא היחידה שחושבת ככה.
נתקלתי בהרבה אנשים שכאלו בסטיפס ואני מניחה שיש עוד הרבה יותר שכאלו במציאות.
קשה להבין את הצד השני, אני מניחה שאין לך חברות אתאיסטיות כדי שתביני שאלו סטיגמות לא נכונות.
יש מאמינים שהאמונה מנחמת אותם.
אבל יש כאלו שלא. כמו מישהו שהכרתי שטען שאלוהים נגדו.

יש אתאיסטים שהופכים למדוכאים כי "אין לחיים משמעות" אבל יש גם כאלה כמוני שגאים בתפיסה שלהם על החיים.
אנחנו אוהבים לאכול צ'יזבורגר, לראות מסיבת נקניקיות ולצעוק בצורה קרינג'ית את שמו של האלוהים בזמן שיעור תנ"ך.

בסופו של דבר שואלת השאלה מכלילה את כל האתאיסטים ומדברת לפי מה שהיא חושבת בראש במקום לפי מה שאמיתי.
לא חושבת כמוך בכלל, אני מעדיפה להאחז בעצמי ולא בדבר שאני לא רואה לא שומעת ואין הוכחות לזה זה כיאלו להאמין בכלום באוויר
אתאיסטית וחיה מצויין ברוגע בלי לפחד שאם עשיתי משהו לא בסדר איזה מישהו בלתי ניראה יעשה לי רע או כל הדברים האלה
ריקנות אני בטוח לא מרגישה אבל כן אין לי במה "להיאחז" כביכול וזה חצי מבחירה וחצי לא מבחירה. אבל בכל מקרה- להאמין בשביל שיהיה במה להיאחז זה קצת משעשע בעיניי... כלומר זה נחמד שיש לך במה להיאחז אבל זה לא מספיק בשביל לשכנע מישהו להאמין בקיום של משהו. כלומר.. זה לא רלוונטי בשום צורה, גם אם הייתי רוצה להאמין באופן מלא ושלם כדי לשמוח אני לא אצליח כי זה פשוט לא עובד ככה.. זה עדיין יראה לי מהוסס ולא וודאי ועדיין לא יהיה משהו שאוכל להישען עליו כי זה שזה נותן נחת זה לא הופך את זה לוודאי בעיניי, צריך הרבה יותר מזה בשביל זה. זה כמו שמוכח שילדים קטנים שמאמינים בפיות ושדונים חיים חיים הרבה יותר מאושרים והרבה פעמים זה אפילו יותר נכון מהנתון שהעלת אבל אני מניחה שזה עדיין לא יגרום לך להאמין בפיות ושדונים. ובאופן כללי אני מעדיפה לא להישען על כלום ולא לקבוע לעצמי אמיתות. לא בשביל אושר ונחת, אלא כי זה מאפשר לי לשמור על ראש פתוח ולקבל עולמות שונים ממני ולהבין דברים לעומק ולראות את התמונה המלאה הרבה יותר בקלות ולהיות יצירתית ומקורית יותר. יש לי תפיסה משלי לעולם שבעיניי הרבה יותר מורכבת ומעניינת ובעיקר הרבה יותר כנה ופתוחה לשינויים כי אני באמת ובתמים מאמינה בזה ולא משכנעת את עצמי להאמין בזה. הדברים האלה בעיניי בעלי ערך גדול במימדים עצומים הרבה יותר מאושר ונחת. אלה הערכים והאמונות שלי והחיים שאני רוצה לעצמי.
אני אתאיסט, זה לא אומר שאני לא עולם ומלואו
אני לא מאמין באף אל, אבל אני מאמין בעצמי, ואני פותר את הבעיות שלי טוב מאוד. אני לא צריך משהו שימשוך אותי קדימה, אני גם ככה רץ.
אני מסוג האנשים שבטיול שנתי כשכולם כבר עייפים מתחיל לשיר מורל בקול רם
ריקנות? כן, אבל לא כי אין לי אלוהים, אלה כי אני רווק ומאוהב.
כשקשה לי אני נאחז בעצמי, אני יודע שאני תמיד יכול לסמוך עלי, גם אם לא אפתור את הבעיה לבד אני אמצא אנשים שיעזרו לי לפתור אותה.
חוץ מזה שהמחזמר המילטון, הספר כמה טוב להיות פרח קיר, הסרט גאווה, ואינסוף שירים מדהימים הם מוטיבציה עצומה
"יש תחושת ביטחון לאדם מאמין. יש תקווה, יש סיבה לעבוד על עצמנו ולהשתפר בדברים שאנחנו לא טובים. לדעתי לאנשים אתאיסטים זה חסר."
זה שאני לא מאמין לא אומר שאני לא מרגיש מוגן, או שאין לי תקווה, או שאין לי סיבה לשפר תכונות רעות בעצמי ולשפר את התכונות הקיימות. אני מרגיש מוגן, יש לי את האנשים שאוהבים אותי, החברים שלי, המדריכים שלי, הנערים האחרים בבית דרור... וגם כשהם לא שם אני מסוגל להגן על עצמי, אני הרי כבר לא תינוק חסר אונים. חיכיתי לאביר על הסוס הלבן, ראיתי שהוא לא בא, אז הפכתי לכזה בעצמי, ועכשיו אנשים מחכים לי. יש לי תקווה. יש לי תקווה לעתיד עם משפחה אמיתית, יש לי תקווה לעבוד בתור מדען, יש לי תקווה לעבור ל5 יחידות במתמטיקה. בזכות עצמי. ולמה שלא ארצה לשפר תכונות רעות בי? זה שאנחנו אתאיסטים לא אומר שלא אכפת לנו מהזולת או מעצמנו. אני לומד קשה, ומשתדל להיות בן אדם שנעים להיות לידו.
אני לא מרגישה ריקנות, להפך. אני רואה את הכל באופן כללי יותר ומבחוץ, אני מרגישה חופשיה יותר ושאני לא צריכה ללכת לפי חוקים חסרי היגיון, אני מרגישה שאין משהו שמגביל אותי מבחינת תאוריות ומחשבות.
אחת הסיבות למדוע אנשים מאמינים זה עבור תקווה, בשביל ניחום. אבל כשאתה רואה את האמונה מבחוץ, ומסתכל על זה בדרך אחרת, אתה מבין שאתה לא בהכרח צריך אותה בחייך. אפילו מעדיף שלא.
האמת שאני לא מרגישה שום ריקנות, אני מרגישה חופשיה עם זה וזה סבבה לי, אף אחד לא מגביל אותי בשום חוקים ואני יכולה לעשות מה שבא לי ככה שזה לא ממש מפריע לי. אני לא צריכה משהו להיאחז במשהו שאין לו שום הוכחה.
להפך, כל הכיף בלא להאמין בכלום זה שאתה אדם חופשי יותר
אנונימי
את צודקת חשבתי על זה גם פעם
ואבל זה עדיין האשלייה, חוץ מזה זה מפחיד שאתה תלוי במישהו בלתי נראה
פעם הייתי ממאמינה ובתורה יש שם דברים נוראים אולי את מעדיפהצלהסתכל על "הטובים"אבל יש יותר מדי דברים קעים על "אלוהים".
למשל בתורה-אלוהים בחן את אבהרם כדי לראות אם הוא אוהב אותו כל כך ואמר לו להרוג את אחג הבנים שלו
כאלו זה אכזרי אנשים לא חושבים גם ככה זה מצמרר עווירים מרוב אהבה אליו ופחד..
זה גם לא כל כך להיות מוגן זה לחיות באשליות..
מעדיפה אמת כואבת מאשר אשלייה מנחמת..
זה שאני אתאיסטית גורם לי להאמין בעצמי.
אני לא מאמינה בזה שיקרה לי איזה נס עכשיו.
לא חיה בשאננות שיש משהו מתמיד ששומר עלי.
אני יודעת שאני אחראית למעשים שלי ואני אקדם את עצמי.
מאמינים פועלים לפי הלכות ומצוות ותמיד חושבים שיש מישהו למעלה ששופט אותם, לכן הם מוגבלים במעשים.
אני יכולה לעשות מה שאני רוצה.
אז כן, אני חושבת שאחלה הרבה יותר בתור אתאיסטית.
אתם באמת נהנים כשלכל שאלה יש תשובה? מה הכיף בזה?
כל הכיף זה לשאול שאלה בנושא של דעה (כמו משמעות החיים), לחקור, לשמוע דעות, לפתח דעות וליישם אותן.
או לשאול שאלה על העולם שלנו (נגיד מה המרחק בינינו לבין הירח), ואז לעבוד קשה כדי לגלות.
זה כאילו החיים באים לך בקלות מידי, אם על כל שאלה אתה פונה לספר ומוצא, לא חושבים?
ואני חושבת שהיהדות היא דבר נפלא, שלא תבינו לא נכון, לפחות ביחס לדתות אחרות. עדיין יש בה חלקים פרימיטיביים אבל אני גאה להיות יהודייה.
אני פשוט לא חושבת שיש מישהו בשמיים ששומר עלינו.
ואם כן יש, אז פירשנו אותו לא נכון.
הוא כמובן דואג לבריאות שלנו וליחסים בינינו, אבל לקבוע לנו את המשכורת מראש? זאת לא אופטימיות, זאת נאיביות. אז אני אעבוד מינימום והוא פשוט יתן לי כסף חינם? ומה אם הוא החליט שהוא רוצה להפוך אותך לאדם מצליח? אם לא תעזרי לא בזה לא יבוא לבד, את צריכה להרוויח את זה.
כשאדם אטאיסט, ולא משליך את העתיד שלו בידי האל, הוא מתאמץ למשקיע כדי להגיע למטרות שלו.
אם אנחנו היינו נותנים לאל לקבוע לנו את המשכורת ואת החיים, לא היה לנו עכשיו בית, את יודעת את זה?
לא הכל מסתדר בנס, לא הכל זה מזל. חלק זה בחירות בחיים של בן אדם, ואם לא תתאמצי למען העתיד שלך, למה שהוא יתאמץ? למה לו? את לא עושה את זה למען עצמך, את סומכת עליו בעיניים עצומות ויש לו המון אנשים לדאוג להם, ואם את לא מנסה לדאוג לעצמך לבד איך תרוויחו את אמונו?
איך הוא בוחר כמה כסף תרוויחי, אם הוא עושה את זה? לפי ההשקעה שלך, המאמץ שלך, לפי מה שמגיע לך. מה שהרווחת ביושר.
אז תמשיכי לעשות את המינימום בלי דאגות, אני דואגת לעתיד שלי.
אני מתאמצת כדי לעשות דברים, לא סומכת עליו שלא משנה מה אעשה הוא זה שקובע.
אני בחרתי ללמוד באוניברסיטה השנה. נראה לך שאם הייתי נותנת לו לקבוע את העתיד שלי עושה את המינימום, הייתי מחזיקה מעמד? הצחקת.
אני אוהבת לשאול שאלות.
אני אוהבת להתאמץ.
אני אוהבת טעמים של דברים חדשים.
תחושות של חוויות חדשות.
טיולים בשבת עם המשפחה.
ואני אוכלת בריא מאוד גם אם אני לא תמיד שומרת כשרות.
אני חולמת לטייל, לעבוד ולהקים משפחה.
אלו שלושת השאיפות הכי גדולות שלי. טיולים, עבודה טובה ומשפחה אוהבת. ובמשפחה אני מתכוונת גם לחברים לשכנים, כי מבחינתי הם יהיו חלק מהמשפחה.
החיים שלי ממש אבל ממש לא ריקים.
אני נאחזת בעתיד שלי, ולא משנה מה יקרה - אני אגיע אליו.
אני סוללת לעצמי את המסלול לעתיד. ככה אני מוצאת משמעות.
אם זה הצד האמנותי שבי, שרוצה לכתוב ולצייר ולרקוד ולשיר וגם לדעת לנגן, או שזה הצד שרוצה לחקור ולגלות ולעבוד ולהתקדם.
ויש את הצד שבי שרוצה משפחה. זאת אחת השאיפות הכי גדולות שלי.
וגם אם לא אוכל להביא ילדים חס וחלילה, אני אאמץ. ואני אגשים את החלום שלי כמו שאני רוצה. אני עומדת לדאוג לזה. שום דבר לא ימנע ממני.
וכרגע עזרת לי להבין כמה אני שמחה שאני לא מאמינה, כי אם הייתי מאמינה לא נראה לי שהייתי נלחמת על זה ככה, לא נראה לי שהיתה לי היכולת להילחם ככה.
אם זה מבחינת הורים, חברים, אחים, אני עצמי.

אין בי ריקנות. אין בי. יש בי אהבה ושאיפות, ואת הכוח להגשים אותם.
אני לא תלוייה באף אחד, רק בעצמי.
ואני לא אתן לעצמי ליפול ולהישבר.
ואני באמת אוהבת את היהדות ומתעניינת בה, פשוט לא רוצה לתלות את החיים שלי בידיה.
אני אתאיסט אבל אני נוטה להסכים, להרבה אתאיסטים יש נטייה להיות משועבדים לעבודה, להתמרמר על העבודה, עיסוק חתר בפוליטיקה, מוסר עבודה גבוה מדי, טובות הנאה, מצב פוליטי - הם מתעסקים ביותר מדי חרא במקום להתעסק בעצמם ובחיים שלהם
^מה הקשר לא חסר מאמינים שעובדים כפול ומתעסקים בפוליטיקה
אנונימית
^את מתכוונת דתיים. לא מאמינים
אנונימית
לאתאיסטים אין אלוהים אבל יש להם את דת "ההשכלה" והם ברדיפה מתמדת אחר חומרנות, תאוות בצע וכסף.
בתור אתאיסט, יוצא לי לקרוא כל מיני שטויות נגד ביבי ונגד הדתיים - סבבה אני מבין שהממשלה חרא והכל, אבל אולי תתעסקו בעצמכם ואיך לקדם את עצמכם?

לא שאני בעד הדת או האורח חיים הדתי, הדת הוכיחה את הכישלונות שלה בצורה מובהקת בימי הביניים ובכל שחר ההיסטוריה, אבל דבר או שניים אפשר ללמוד מהדתיים.
מוזר מאוד שאת חושבת ככה.
כי גם אתאיסטיים חושבים ככה.. נכון מוזר?
גם אני חושבת ככה.
אני אישית לא רואה קשר בין אטאיזם לכל מה שאמרת.
עבודה זה חלק לא קטן מהחיים, והגיוני שלאנשים יהיה חשוב מהעבודה שלהם.
וגם ממי שאחראי על המדינה ואם הוא עושה את זה טוב או לא.
כסף זה כלי בחיים.
וזה שלאנשים חשובים חפצים זה לא דבר רע.
ואפילו לא רוב כל האטאיסטים ככה.
זה תלוי בחינוך של האדם ולא באמונה שלו.
אני רואה כסף ככלי, כמו כלי עבודה. נניח שזאת מברגה, והעתיד הוא סולם.
אז אתה בונה סולם, ואין לך מברגה. איך תבנה אותו? עם פטיש ומסמרים כנראה. אבל מסמרים חלשים יותר, והסולם יכול להיות פחות יציב.
אולי תשתמש במברג? תצטרך לקדוח חור ולהסתבך שם וזה יקח הרבה יותר זמן.
אתה יכול לנסות לקחת מקדחה, ובמקום לסים בה את הקצה שקודח לשים בה את הקצה של המברגה, אבל ההצלחה לא מובטחת.
המברגה מקלה על ההמשך. אבל כמו שאפשר לראות, יש עוד פתרונות חוץ ממברגה.
ויכול להיות שמישהו פשוט יתן לך סולם להרכבה עצמית, אחד שאתה לא צריך בשבילו מברגה בכלל. אולי בכלל יתן לך סולם במתנה ואז זה הכי קל.
או שאתה יכול להתאמץ קצת, להשיג מברגה מספיק טובה ולבנות בעצמך.

כל אחד יבחר בדרך אחרת. אם יש לך את היכולת להשיג את הכסף, לדעתי כדאי להשיג. זה לא מוריד מהכיף של בניית העתיד, זה פשוט מטריד מהטרחה ומוריד קצת דאגות.
אם לא, תבחר בדרך שהכי נוחה לך. אבל הדרכים האלו קצת יותר מסובכות וסיכויי ההצלחה שלהם קצת נמוכים יותר מבלי הכסף.
אני לא הייתי רוצה לקבל את העתיד במתנה בלי לעבוד, כי זאת לדעתי לא הדרך הנכונה. פשוט שולפים אותך מהבית ואומרים לך "הנה, יש לך הכל, אין צורך להתאמץ". מה הכיף בזה? אפילו לא הרווחת את זה.

ככה אני רואה את זה. כסף הוא כלי. לא חובה להשתמש בו, אבל הוא מקל על העבודה, וברגע שאתה יכול להשיג אותו, צריך לנסות להשיג אותו אם יש לך שימוש בו.
אולי יהיה לך בעתיד, למען הילדים שלך או למען טיול נחמד. אולי תרצה ללמוד משהו חדש או לתרום אותו למישהו שזקוק לו.
כאתאיסט גם אני חושב ככה
מאז שהפכתי לאתאיסט נכנסתי לדיכאון..
כן אני בתור מאמינה מרגישה ביטחון שמישהו שומע אותי ועוזר לי
זה גם כיף כל החגים והמצוות.
אני אוהב את זה ממש
אפשר גם להגיד את ההפך שהדתיים הרבה יותר לחוצים מהעולם הבא ולעשות בטעות איזו חטא או משהו כזה. אני אטאיסט ולא אכפת לי ממש שאין עולם הבא וזה לא מפריע לי ביום יום שלי. אבל אני לא יודע יכול גם להיות שאת צודקת
עשו על זה מחקרים, זה נכון.
וזה בא ממישהו שלא מאמין (לפחות לרוב)
"להרבה אתאיסטים יש נטייה להיות משועבדים לעבודה, להתמרמר על העבודה, עיסוק חתר בפוליטיקה, מוסר עבודה גבוה מדי, טובות הנאה, מצב פוליטי - הם מתעסקים ביותר מדי חרא במקום להתעסק בעצמם ובחיים שלהם "

אתה קבעת על סמך מה? מהשאלות והתשובות שלך כאן אתה לא מכיר באמת הרבה אנשים ( אם בכלל מכיר מישהו ) ואין לך חברים בכלל. רק שתדע, שזה לא קשור לאמונה או אי אמונה. כדתלשית לא חסרים רודפי בצע וחומרנות גם מהצד שלנו שמשועובדים לעבודה ופוליטיקה גם. אני חושבת שדוגמה מצוינת הוא הרב פינטו.

"לאתאיסטים אין אלוהים אבל יש להם את דת "ההשכלה" והם ברדיפה מתמדת אחר חומרנות, תאוות בצע וכסף. " - בכלל לא נכון! זה לא קשור לבן אדם ולאמונה שלו. זה ממש מכליל ולא צודק לעשות את זה. וכמו שאמרתי, יש גם דתיים וחרדים כאלה. אני אישית מכירה גם אז זה נכון להגיד שכל המאמינים רודפי בצע וחומרניים? לא. כי זו הכללה סתמית.

"בתור אתאיסט, יוצא לי לקרוא כל מיני שטויות נגד ביבי ונגד הדתיים - סבבה אני מבין שהממשלה חרא והכל, אבל אולי תתעסקו בעצמכם ואיך לקדם את עצמכם?" FYI יש אנשם דתיים ומאמינים שהם נגד ביבי או לא תומכים נלהבים שלו. לא כל מי שאתאיסט הוא בהכרח שמאלני. וחוץ מזה מדובר במדינה דמוקרטית שבה אפשר להביע ביקורת על הממשלה וזה מאוד נחוץ במדינה מודרנית ומתוקנת. אולי בשבילך זה שטויות אבל בשביל אחרים לא. במיוחד שזו האמת.

מסקנה - לפעמים עדיף לא לדבר מאשר להגיד שטויות.
אני אתאיסטית ואני בן אדם מאוד אופטימי וחיובי.
לא מרגישה ריקנות, אני בן מאושר וטוב לי.
לא חייב להאמין באלוהים כדי להשען על דבר כלשהו או מישהו.
מרגישה חופשיה ויכולה לעשות כל מה שבאלי בלי איזה מצוות שמגבילות אותי.
אז לא, לא מסכימה איתך ועם הדעה שלך, ועובדה כי רוב התגובות פה לא מסכימות איתך.
צודקת כל כך, ואת ממש לא היחידה.
אמונה בה' נורא מחזקת ותומכת במיוחד ברגעים קשים, שאתה מרגיש שהכל קורס עליך
יש לך על מי לסמוך ועל מי להישען!
אנונימית
תהרגו אותי לא מבינה "ויש על מי להישען" על מי בדיוק להישען? אלוהים עונה לך כשרע לך? או משפר את המצב? אם לא תיקחי את עצמך בידיים כלום לא יעזור, לפחות תגידו להישען על המשפחה או משהו יותר הגיוני.
אנונימית
מי שלא חקר, בדק, ניסה איך זה. שלא יבוא להתלונן.. ויתן דעה בלי לדעת הכל
אנונימית
את ממש לא היחידה, זה קונספט פילוסופי שקיים המון זמן, אני לא יודע עד כמה הוא נכון. ובניגוד למי שאמר, זה ממש לא מוכח, תנסי בעצמך להוכיח דבר כזה, זה בלתי אפשרי.
אץ לא היחידה, זה באמת ככה, אבל שלא אומר שאנחנו מאמינים בשם רק בשביל זה. אנחנו מאמינים בו, כי הוא באמת אמת...