15 תשובות
אני אשמח וזה חתיכת תהליך אבל אני אשמח להיות ידידה שלך :)
בכנות? לא נראה לי
קודם כל, זה שאתה מודע לזה זו כבר התקדמות. אני חושבת שאתה כן יכול ללמוד טיפה יותר לשלוט בעצבים ובצעקות. ברור שזה לא יקרה מהר אבל לאט לאט בקצב שלך זה באמת יכול להשתפר. אתה יכול גם ללכת לפסיכולוג/ית אם אתה מרגיש צורך.
אנונימית
שואל השאלה:
שכחתי לציין.. כשהייתי עוד בקשר עם ידידה שלי תמיד אמרתי לה שאפסיק להתנהג ככה ולא קרה פעם אחת שעמדתי מאחורי ההבטחה הזו.. ככל שניסיתי יותר להתנגד ולהשתנות... בדיוק ההפך קרה...

אני לא רוצה "להשתנות" ולהבטיח הבטחות שאני לא יכול לקיימן.. אני חושב שהכי טוב להניח את הקלפים על השולחן כדי שלא יהיו הפתעות...
אני ממליצה לך ללכת לפסיכולוג
אנונימית
שואל השאלה:
אני בחיים לא אהיה בן אדם מושלם וגם מעולם לא הייתי מושלם... אני מי שאני... להשתנות ולהילחם במצב יוביל בדיוק לתוצאה ההפוכה, מניסיון

ופסיכולוגים זה חארטה, כבר הייתי
אף אחד לא מושלם, כולם לפעמים צועקים ומתעצבנים ולא נחמדים. וגם אף אחד לא מצפה ממך להיות מושלם. פשוט לפי איך שהבנתי ממך אתה לא יודע לשלוט בעצבים ואפשר לשפר את זה אני די בטוחה. ועוד פעם אני אומרת- לאט לאט בקצב שלך
אנונימית
שואל השאלה:
ואצל המטפלת הקודמת שהייתי - היא תמיד אמרה לי לחייך לכולם - והרגשתי לא בנוח עם זה והרגשתי מישהו שהוא לא אני... אז מה הטעם להשתנות בשביל לרצות את הסביבה? בשביל להיות חלק מעדר כבשים, ה"נורמה", ה"סיסטם" וה"קומביין"? אין לי דעה משל עצמי, או היכולת להיות אני?
אם טוב לך איך שאתה אני אז שמחה אם ככה. אבל לפי מה שכתבתה זה כן מפריע לך אז אני ניסיתי לעזור. ומה שאמרת שהמטפלת הקודמת שלך אמרה לך לחייך ולא היית מסוגל לעשות את זה - היית צריך להגיד לה ואני בטוחה שהיא הייתה עוזרת לך. שוב פעם, זה תהליך ארוך שברור שבדרך יהיו מעצורים ובעיות.
אנונימית
שואל השאלה:
אצל פסיכולוגיות ומטפלות מהזרם הקונבנציונאלי אין דבר כזה לא. חייב לחייך כי זאת הנורמה החברתית. אסור להיות עצוב, לכעוס או לחשוב רגשות שליליים - צריך להכחיד אותן מהעולם ולהדחיקן לשוליים ככל הניתן. כולם רובוטים שצריכים לחייך ולהיות נחמדים כל הזמן, חס וחלילה שלא נחייך לקופאי בסופר או לעובר שב ברחוב... זה כל כך לא "מנומס" ולא "מקובל". כולם חייבים לחייך, תמיד! גם אם שונאים את הבן אדם ולא רוצים להיות בקרבתו, תחייך - זאת הנורמה החברתית...
עצבות, עצבנות, כעס, דיכאון ומלנכוליות הן לחלוטין לא חלק מהחיים - אך ההדחקה וה"שמחה" הצבועה, חסרת הערך המזוייפת והמטונפת - כן.
אם זה הרושם שקיבלת אז כנראה הלכת לפסיכולוגיות הלא נכונות או שהייתה אי הבנה. אני מבינה את ההרגשה שלך- קשה לך להיות צבוע. אבל זאת לא הייתה הבקשה. הבקשה הייתה היא להיות בן אדם יותר אופטימי. אבל בכל זאת אני לא כל כך מבינה למה היא בקשה ממך ישר לחייך בלי להבין מה קורה איתך. אי אפשר לעשות את זה כשמרגישים רע מבפנים.
אנונימית
ועוד משהו לגבי הדבר הקודם שכתבת- אם רע לך מבפנים אז אתה משדר לסביבה דברים לא נעימים החוצה. ונהפוכו- אם טוב לך מבפנים אז אתה גם משדר טוב החוצה ויהיה לך יותר חשק לחייך לאנשים כמו שהמטפלת המוזרה שלך בקשה ממך בלי להפוך אותך לבן אדם שמח יותר מבפנים
אנונימית
שואל השאלה:
האמת הרבה טיפים שהיא נתנה לי כן יישמתי, אבל לא הכל זה שחור או לבן, אני יכול לבחור למה להקשיב ומה לא.. החיים הם לא רק רגש אחד או הרגשה אחת כל החיים.. לפי הספר שאני קורא זה בסדר להיות בדיכאון, עצבני ולא צריך להתנגד לזה וצריך לקבל את החיים כפי שהם. אי אפשר להתנגד לחיים, זה בסדר להרגיש את מה שמרגישים... זה חופש אמיתי...

אין בעיה עם להיות שמח - אבל זה צריך להגיע ממקום אמיתי ולא מ"נורמה חברתית"
אני אגיד על עצמי.. הייתי בזוגיות עם אדם כזה במשך שנה כן זה משהו שאפשר להתמודד איתו אבל לא כל אחת יכולה ורוצה זה נורא קשה אם זה בקשר ידידותי זה יותר קל אבל אתה צריך לעבור תהליך אתה רק צריך למצוא את האדם הנכון שיהיה מוכן לעבור איתך את התהליך וילך איתך בכל הכוח..
אם תרצה לשמוע יותר או עצה ועזרה אני תמיד פה ^^