אנו מאוהבים יותר בתשוקה מבמושא התשוקה - מסכימים או לא? ולמה

זה הטעות
לאהוב את ההרגשה של ההתאהבות אבל לא את הבנאדם עצמו

אנחנו יותר בעלי תשוקה מאשר מאוהבים. הסערה שבתשוקה למישהי נותנת לי תחושה כאילו התאהבתי בה.
המיניות דופקת לנו את המוח וגורמת לנו יותר מידי פעמים לשיטחיות בקשרים עם בנות, שלרוב נגמרת במיצוי תשוקה ולא מעבר.
מצער שזה כך.

הסיבה לזה, לדעתי היא חוסר התאמה תקשורתי בין המינים. אם הייתה פתיחות מלאה בין המינים יכול להיות שמתיי שהוא התשוקה הייתה באה יותר מאהבה עמוקה.

אני חושבת שעצם זה שאנחנו מתמסרים לתשוקות שלנו הופך את זה לטעות, מדברת מניסיון, התאהבתי הרבה אך מעולם לא עשיתי עם זה משהו.
רק בדימיון האהבה מצויירת אחרת.

כן, מסכימה לגמרי.
לרוב אנשים לא באמת מתאהבים, בטח שלא מהר כל כך כמו היום.. אנחנו פשוט מחפשים את ההרגשה שמישהו חושב עליך, שאתה חושב על מישהו, שיש משהו בעולם לצפות לו.. אהבה היא מילה גדולה מדי, אנשים משתמשים בה בהרבה פעמים סתם.

"יום יפה בבית חבל לבזבז בחוץ"
לצערי את צודקת, את חזקה. אנחנו הגברים תמיד, ועדיין, מוחצנים בהוצאת התשוקה החוצה, והנשים לא. הנשים תמיד שמרו את מחשבותניהן בסוד, וחלקו אותן בין נשים חברות או כתבו אותן בספרים.
היום, לאט לאט יש יותר איזון, וגם נשים יותר מעזות, יותר אסרטיביות.
היום נשים, תשבנה הן והחברות על הבר במועדון לילה ויישתו אלכוהול בתנועות או בשיחה המונית, שהייתה נהוגה פעם רק על גברים.

אני, מאמין, שיבוא יום בהיר אחד והמחיצות תיפולנה והאהבה תביא תשוקה, ותשוקה תביא אהבה. עד אז נחפש את האושר ונרפא את הבדידות גם בתשוקה לבד.