אפשר ביקורת כנה בבקשה?

למה את אף פעם לא אומרת לי שאני יפה?,
אף פעם לא אמרו לי כמה אני מדהימה, שאת אוהבת אותי.
לא אוהבת בכאילו, אוהבת באמת, כמו שאני עם החסרונות והיתרונות.
את תמיד לוחצת עליי להיות מושלמת, וזה מתיש אותי.
אני רק רוצה לדעת שאת גאה בי, לדעת שאני בן אדם טוב.
את גורמת לי לא להיות שלמה עם עצמי, וזה רק פוגע בי.
הייתי שמחה במי שאני, אבל הצלחת להוריד לי את הביטחון.
רק שיאהבו אותי כמו שאני, זה מה שאני צריכה לא שום דבר אחר.
לדעת שאני באמת שווה משהו ואני לא סתם עוד אחת.
לדעת שאני אחסר למישהו ברגע שהיעלם.
לדעת שאני חשובה, שאני כן מיוחדת.
למה את אף פעם לא אומרת לי מילים טובות? למה כול מילה שנייה שלך זה עלבון או עקיצה? למה את לא רוצה להרים אותי למעלה.