צעקתי על חברה שלי תמיד כי עשו עליה חרם ורציתי להתרחק ממנה כדי שידברו איתי..

זה היה פעם.. עכשיו אני בכיתה ט וזה קרה בין כיתות ג-ה הייתי צורחת עלייה לפעמים ורבה איתה סתם ככה כדי שלא תתקרב אליי.. בסוף היינו משלימות ובאות אחת אל השנייה והכל. הייתי חברה שלה מהגן והיא הייתה החברה הראשונה שלי, חברה לחיים. היינו עושות הכל ביחד אבל פתאום קלטתי שכולם היו מתרחקים ממנה ועושים עלייה "חרם שקט" ולא מזמינים אותה ולא עושים איתה עבודות בבית ספר ולא כלום.. קיצר בגלל שהיינו החברות הכי טובות עשו גם עליי סוג של.. בקושי דיברו איתי אז ניסיתי להתרחק ממנה. היא לא הבינה תרמז אז חיפשתי לריב איתה.. בכיתה ו היא הפסיקה לבוא לבית ספר ואמא שלה סיפרה למורה שהיא בוכה מהחרם ועשו לנו שיחות.. עכשיו כבר ניתקנו קשר אחרי כל השנים האלה אבל האשמה הזאת הורגת אותי. מה לעשות? איך להמשיך הלאה ?