זה נורמלי שאני אובססיבית לחושך וללבד שלי?

אני עוד מעט בת 18 ולמרות הגיל שנראה לכאורה בוגר יותר אני מרגישה עדיין ילדה.. מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד אהבתי ליהיות בחושך, אם זה לאכול בחושך, לישון, לקרוא, לעשות ש.ב., אפילו סתם ככה לישכב במיטה על הגב ובחדר חושך מוחלט..
אני אוהבת ליהיות לבד כשאני בבית ולרוב גם בחוץ. אני לא יוצאת עם חברות לקניות או להסתובב או וואטאבר, יש לי בקושי 2 חברות שאני מכירה אותם כל חיי מאז שאני זוכרת את עצמי. אחת לומדת איתי והשניה אני בקשר איתה בפלאפון ובוואצפ כי כמעט ולא יוצא לנו להפגש בגלל חוסר זמן ועיתוי.
יש לי המון ידידים אבל אחריי הכל אני תמיד אוהב ליהיות לבד גם אם זה בבית או אפילו אם זה בחוץ סתם ככה. אני גם כל הזמן, אבל כלל הזמן עם אוזניות באוזניים. אמא שלי מתחרפנת ממני והמורה שלי גם דיברה איתי על זה שזה לא טוב ושאני צריכה לצאת מהחדר שלי ולהרגיש חלק מהבית וכל זה ואני פשוט לא מצליחה לראות את זה קורה.. אני לא יודעת מה לעשות אני לא יודעת אם זה נורמלי בכלל אולי יש לי איזה משהו אני לא יודעת כבר מה לחשוב.. אפשר עזרה?