5 תשובות
אני באותו מצב, כתבתי על זה שאלה, ואיכשהוא כתיבה זה מרגיע אותי וגם מוזיקה יחד ואני יודע כמה שהחיים קשים אבל תני לעצמך תקווה שזו רק תקופה, שזה רק זמני והחיים לעתיד לבוא, יהיו טובים יותר...
תקשיבי גם אני הייתי ככה.. יום אחד יצא שדיברתי עם המורה שלי (הוא אפילו לא ידע שאני מרגישה ככה)
והוא אמר לי את לא צריכה להיות תלויה באף אחד, את לא צריכה לפתח ציפיות את לא צריכה לסבול בגלל אנשים
מעכשיו תסמכי רק על עצמך, תאהבי את עצמך מה אכפת לך מה חושבים עליך ומי אוהב ושונא אותך הכל בחירה שלך בחיים בכל מקרה הכל זמני.. אל תוותרי על עצמך אם נתנו לך חיים זמניים תחיי אותם הכי טוב שאת יכולה
ותאמיני לי שהרבה אנשים מרגישים לבד ושונים מהחברה וזה בסדר
חוץ מזה אני חושבת שההורים שלך אוהבים אותך ואפילו מאוד, אחרת הם היו מזמן שולחים אותך למשפחה אומנת.. כנראה שיש להם את הבעיות שלהם ולפעמים זה נראה כאילו לא אכפת להם ממך אבל זה הכי לא ככה זה ההורים שלך הם יאהבו אותך לא משנה איך תהיי אני חושבת שכדאי לך לדבר איתם
תעשי ספורט תוציאי את כל העצבים שלך שם זה מנקה ממש אני יכולה להגיד לך שאחרי הספורט אני מרגישה רעננה כאילו הוצאתי את כל הרעלים החוצה תעשי לפחות שעה או אפילו חצי שעה תתחילי לאט לאט תתנתקי מהכל דבר שני יש מוזיקה שתמיד אבל תמיד משפרת מצב רוח משכיחה ממך המון וגם לראות סרטים וסדרות טובים. ותזכרי שהכל עניין של זמן אולי כרגע את מבואסת אבל תזכרי שבהמשך את תקצרי את הפירות מאחלת לך המון בהצלחה ותהיי חזקה!
אל תוותרי, מצאי משהו שיעודד אותך, תנסי להכיר חברות
זה רק תקופה גם אם זה מרגיש אין סופי. עם כמה שזה נשמע קלישאתי הכל עובר בסוף, כשתתבגרי תוכלי להנהיג את חייך לבד ומה שיהיה לך זה רק דברים שבחרת לעצמך כי הם עושים אותך מאושרת.
ואם את בוחרת לוותר אל תיהי פזיזה, תעשי את זה רק אחרי שכבר ניסית את הכל, לפחות אחרי גיל 30.

והעולם הזה לא מתאים להרבה אנשים, אני יודעת, יש מקומות בעולם שנראים אחרת ששווה לנסות לחיות בהם או להיתמך בעובדה שהם קיימים ואפשר פשוט לנסות להסתגל לעולם שהוטל עליך לחיות בו.