הייתן יוצאות עם מישהו בדיכאון?

אם חבר שלי היה בדיכאון לא הייתי עוזבת אותו אם לזה אתה מתכוון

כן, אני חושבת.

זה לא מה שאני מחפשת אז לא, אבל אם מישהו שהיה בדיכאון בעבר אז אין בעיה

כן!

אם הוא מוצא חן בעיני אז כן.
זה שהוא בתקופה לא טובה זה לא אומר שהוא לא רגיל

אם הייתי אוהבת אותו אז כן.
אבל אני לא חושבת שהייתי יכולה להכיל את זה, זה קשה וגם אני עוברת את זה אז בכלל.

זה תלוי, אם הוא בדיכאון אבל אני מבינה שבאמת עבר עליו משהו אז אני אתמוך בו ואעזור לו ובטח אני ממש אהיה עצובה... אבל אם אני רואה שהוא פשוט בן אדם ממורמר דכאוני ופסימי אבל שזה בטבעי ככה אצלו אז לא נראלי שאני אתאהב בו בכלל כי מה יש לי לחפש עם בן אדם שמדכא את כל הסביבה שלו

כן בגלל שהוא יכול להזדהות איתי.
מצד שני הוא יכול להשקיע אותי עמוק יותר בתוך הדיכאון.
מצד שלישי אולי הקשר שלנו יצליח להוציא אותו מזה
מצד רביעי יש לי בחילה כי אכלתי חפיסה שלמה של שוקולד.

לא. דיכאון מעכב תהליכים בחיים, לב כהה וחוסר תשומת לב, שקיעות עצמית ודכדוך.
לא הייתי מתעלמת ומגעילה למישהו כזה חס וחלילה, אבל ממש לא הייתי רותה מישהו כזה בחיים שלי ובמיוחד לא כחבר שאני יודעת שישפיע עלי

יש כאן בלבול בין שני דברים בתגובות לדעתי.

מישהו שעובר כרגע דיכאון ולא מטפל בעצמו, זאת בעיה ואי אפשר לצאת עם בן אדם כזה.

מישהו שעובר כרגע דיכאון אבל כן מטפל בעצמו, זה בסדר גמור כי לכולם יש בעיות.

בן אדם שלא מטפל בבעיות שלו ולא עוזר לעצמו, והחסרונות עולים על היתרונות, אי אפשר להיות איתו.

אני חושבת שכל אחד בתגובות לקח אופציה אחת וענה לפיה. אבל דרוש הסבר נוסף בשאלה לדעתי.