לא יכולה להפסיק לחשוב על יולי

את הטירונות עברתי בכיף, באמת שידעתי שיכול להיות לי הכי רע בעולם. כי בכל אופן טירונות אוהלים, מלא מופרעים, אוכל לא אוכל אולי. מפקד/ת לא מפקד/ת
אי אפשר לדעת למה לצפות

אבל התפלאתי בעצמי שלא. למרות טירונות ינואר מלאת החול והסופות שעפו כל האוהלים ואלינו באו לכל אוהל 10 איש ממחנה שמונים כי לא היה להם איפה לעשות סדאות. עבר באמת סבבה

וחוץ מזה גם בסדיר יש תמיד תמיד שינויים, "שום דבר לא נשאר אותו דבר" אם אפשר לומר ככה. אני הכרתי אנשים מדהימים חיילים ששירתו משרדים לידי, הכרתי צוות פיקוד על הפנים כמו תמיד בצבא. אבל אל תתני לזה להרתיע אותך, בשביל זה יש כלים לכך בצבא יש את נציב קבילות החיילים, יש את הקב"ן, יש טופס 55.
כל זה במקרה שמשהו רע קורה ואת נלחמת לא משנה על מה. אם זה סיוט את לא נותנת לאף אחד ואחת להרוס לך את השירות כי בסה"כ מה זה צהל? הצבא זה 1. אנשים 2. תפקידים. והאנשים קובעים איך יראו התפקידים לא ההפך.

כן נכון, זה תקופה קצת באסה של חובה לתת וחובה לשרת ופה חייב ושם גם חייב. אבל בשביל זה גם יש צו ראשון או לבנות גם יום המאה שם את אומרת כל מה שאת מוכנה ולא מוכנה
אני קיבלתי תפקיד הזוי בהתחלה מיד אחרי סיום טירונות. משהו של כלבנות, זה לא אופוריה כמו שזה נשמע כי זה יציאות קשות. במילא לא עברתי את הקורס ומאז התחיל השירות, חצי שירות סגור וחצי פתוח. אנשים שונים לגמרי בכל מקום ;)

אז תלכי לצבא, תנסי. תזכרי אולי את העצות שכתבתי ואם משהו לא הולך את מוזמנת לכתוב כאן שוב