16 תשובות
תראי את נשמעת לי בעיקר עייפה מאוד וחסרת ביטחון. קודם כל את מדהימה! אל תחששי שאת חולת נפש או שחושבים עליך דברים כאלו כי זה לא נכון. בקשר לעייפות הייתי ממליצה לך ללכת לעשות בדיקות דם כי יכול להיות שזה נובע מחוסר בברזל או ויטמנים. אם לא, תלכי לחדר כושר תתחילי להתעמל, תצאי מהבית גם אם זה לבד להליכות, לקניון, העיקר שתעסיקי את עצמך ויהיה בסדר! אם את צריכה עזרה תפני בפרטי
שואל השאלה:
זהו שלא חסר לי כלום מבחינה בריאותית עשיתי את כל הבדיקות..
זה יכול להיות התחלה של מחלת נפש? בכללע תופסים אותי כמוזרה,?
אנונימית
תראי אנשים בדרך כלל חושבים שאנשים שמתבודדים הם טיפה מוזרים, אני אישית לא חושבת ככה. כמו שאמרתי הכי חשוב שכרגע תצאי הרבה מהבית גם אם זה לבד להליכות וכו ואת תהיה בסדר. זה לא נשמע כמו מחלת נפש
וואו אני חייב להכיר אותך אנאי יכול להגיד לך כשההיתי בכיתה א-ז גם לי לא היו הרבה חברים וההיתי יחסית סגור כיום בכיתה י הכל השתנה אני נהנה עם חברי ולא מרגיש לבד אני לא יודע בת כמה את אבל אני לא חושב שיהיה לך מחלת נפש תני לזה כמה זמן זה יעבור אם את רוצה לדבר שלחי הודעה ואני מצטט את טונה"גם זה יעבור"
שואל השאלה:
אז מה זה כן מחלת נפש?
ואני בכל זאת יוצאת באמת עובדת למרות כל הקושי הרב כמו שאמרת, אבל עדיין קשה לי אולי אני יותא רגילה לקושי אבל זה לא עובר כבר שנים
אנונימית
אני מזדה איתך, באמת. עד כמה שזה נשמע דבילי, קלישאתי וכו
קשה לי בחברת אנשים, אני מרגישה רע שאני הולכת ברחוב, אני פדנואידית בצורות שאת לא מסוגלת לתאר לעצמך, הרחקתי את רוב המשפחה שלי ממני ורק בחדר שלי (שגם אותו לוקחים ממני כי אנחנו עוברים דירה לסבתא שלי בגלל המצב הכלכלי) אז גם זה לא יהיה לי.

מה אני יכולה להציע לך?
זה לא תהליך פשוט, אוקיי? אבל את צריכה להתחבר לדברים, שתהיי מרוכזת בהם במהלך היום, וכן את צריכה את הידיים המחבקות האלה והאוזניים הקשובותץ ואפילו שזה קשה ואת לא מסתדרת תנסי אולי מסגרת אחרת בצורה אחרת לא בהכרח בית ספר.
תנסי אפילו להכיר חברים מהאינטרנט (אני יותר מאשמח) בשביל לדבר איתם אפילו.

אם את רוצה לעזור לעצמך, כי את נשמעת אבודה בתוך עצמך, את יכולה לפנות לפסיכולוגית, לעשות את הצעד הזה, לי אישית זה לא עזר אבל אולי לך כן יעזור.
תעשי את הצעד הזה ותדברי עם ההורים שלך על זה, ץפ) ני לפסיכולוגית ומשם זה כבר יזרום לבד ורק תצטרכי לשתף פעולה גם אם זה יהיהטיפה קשה אבל את תמיד יכולה לעצור את זה.

מחלת נפש זאת לא קללה. זה לא פשוט להתמודד עם בן אדם חולה נפש או בכלל להיות בעל מחלה נפשית, נכון. ובדיוק מהסיבה הזאת יש טיפולים לזה ואבחונים.
את לא לבד, אוקיי? אל תפחדי לפנות לאנשים ולשתף גם שאת לא רגילה לזה וזה קשה ומפחיד בשבילך, ביר להניח שאולי (לפי איך שזה נשמע לי אבל אל תסמכי עלי) יש לך חרדות חברתיות.

את לא לבד! אם את רוצה לדבר אני ממש אשמח, באמת! שולחת לך חיבוק ענקי מכאן

עריכה: קראתי כמה תגובות שלך אז אני רוצה להוסיף, כל הכבוד לך על המאמץ וההשקעה וזה מצויין שאת יוצאת מהבית אפילו שקשה לך! זה מעיד על כמה שאת חזקה וזה מדהים בעיניי..
שואל השאלה:
תודה רבה לך את מדהימה..
וכן אני מזדהה איתך. איל את מתמודדת אם זה?
אז את כן חושבת שאני חולת נפש?
אני ממש לא רוצה לבקר בהוסטלים ולא לדעת לתפקד לבד ולחיות על כדורים
אנונימית
עם הזמן למדתי לבנות בועה משל עצמי, עולם משל עצמי ולאט לאט אני נכנסת לתוכו יותר ויותר וקל להתמודד עם זה יותר ככה.
אני מתרחקת ממצבים חברתיים אומנם אבל עדיין..
שומעת הרבה מוסיקה זה עוזר, את לא יודעת כמה ואני יכולה להסביר לך שעות למה.
אני מדברת כאן עם אנשים פשוט.. מדהימים!
כותבת לפעמים, מעסיקה את עצמי.
ונוגדי דיכאון, אבל זאת לא דוגמא, אני יכולתי לבחור אם להמשיך להחלם בזה או פשוט להעזר בנוגדי דיכואן.
תקשיבי, אל תבהלי מהכדורים, אוקיי? גם אם והיו נותנים לך כדגורים (תרגעי, כרגע את אפילו לא מאובחנת) היית יכולה לקחת את זה כ.. כקביים. אוקיי? תחשבי על זה ככה.
את לוקחת כדורים בשביל שיעזרו לך, יציבו אותך נפשית וישאירו אותך מספיק חזקה, הם לא נועדו לגרום לחיים להסתדר כמו קסם. הם נועדו להשאחיר אותך יציבה מספיק בשביל שתוכלי להתמודד עם זה בין אם את בדיכאון, חרדות חברתיות או חולת נפש אוקיי? כמובן שזה ברוב המקרים תרופות שונות.
המטרה בסופו של דבר היא להפטר מ"הקביים" (כדורים) ברגע שאת מרגישה מספיק בנוח.
וזה לא מחייב.
חוץ מזה, האישפוז פסכאטרי חייב להיות באישור הורים וממך. אלא אם כן המצב נורא קשה ואת מתחילה להתחרפן להם באבחון או משהו ואת נשמעת לי בן אדם יציב ולא כזה שאת יודעת..
מחלת נפש זה צירוץ מילים נורא מגעיל לדעתי, גם דיכאון נחשב למחלה נפשית אז אני גם מוגדרת כחולת נפש אבלך זה לא כמו שזה נשמע.
מחלה נפשית זה שאת מרגישה רע, ולא מדובר בעצב רגיל, דובר בכאב נפשי מצלק.
שהבטן כואבת או משהו כזה את יכולה ללכת לרופא והוא ירשום לך תרופה. מחלה נפשית היא יותר מורכבת היא יכולה להתבטא בדיכאון או חרדות לדוגמא אז אל תבהלי ושוב את מוזמנת לדבר איתי.
שואל השאלה:
ואו אני ממש מזדהה איתך אבל לפעמים יש לי רצון לפרוץ את הבועה ולהתחבר לכולם ולהיות כמו כולם. זה מעצבן וכן אני יודעת שגם דיכאון זה מחלת נפש.
אבל אני מאחה שיצטרכו להיות בהוסטל ועל כדורים ולא יוכלו בעתיד לגדל ילדים ולדאוג לעצמם?
אנונימית
לא אני לאחושבת, תקשיבי, כמו שאת סביר להניח יודעת את לא היחידה במצב כזה או יותר גרוע ולא שולחים להוסטאל אנשים כמוך בשניות. אם היו שולחים את כל האנשים כמוך וכמוני לשם כבר ממזמן היה נגמר המקום במקומות האלה ביננו..
אם יהיה לך קשה לנהל מערכת יחסים ולגדל ילדים.
אמא שלי חולת נפש הכוונה התפרצויות זעם בלתי נשלטות וכדורים
להגיד לך שהיה קל לחיות איתה? ממש לא הייתי צריכה ללמוד לקרוא אותה ולהבין מה מותר ומה אסור אבל זה כי היא נכנסה לטיפול בגיל יחסית מאוחר אחרי שכבר אני ואחי נולדנו
אם את תטפלי בבעיות החברתיות והנפשיות כבר מהשלב הזה בחיים אני חושבת וכמעט בטוחה שעם רצון ומאמץ את תהיי אמא, חברה, בת זוג וכל מה שתרצי בצורה מדהימה
את בן אדם כמו כולם, את לא שונה. לכל אחד יש את הבעיות האלה גם אם לא רואים וגם אם יש פחות או יותר לאחד מאיתנו.
מציעה לך להכנס תחת טיפול וללכת להתאבחן ומשם כבר תראו מה עושים.
שואל השאלה:
תודה רבה לך
אבל איזה טיפול איזה איבחון מה כבר יכול להיות שיש לי משהו רציני או אולי רק חרדות ולחצים?
אנונימית
מצטערת על הדילאי.. בטעות ביטלתי פעמון.
בכל מקרה, אבחון פסכאטרי זה לא עם חשמל ומגנטים שמדביקים לך לגוף עם חשבת חח לא.
את יושבת ליד פסאטר/ית הם פשוט שואלים שאלות והם נוגעים בדיוק בנקודות הנכונות
זה לא כואב לא מפחיד ולפעמים גם ממש ממש מקל ועושה הרגשה יותר טובה.
בסוף השעה חצי שעה או הזמן המוקצב לאבחון הפסכאטר/ית שאבחנו אותך נותנים לך דוח מצב ואומרים מה הם מציעים לך לעשות. ושוב, מציעים.
אנמ בטוחה שלא יכניסו אותך בשנייה בזה הרגע למקום מבוגד אם בכלל כי שוב, המקרה שלך? יש מליונים כאלה ברחבי הארץ והעולם כולו.
תקשיבי, חרדות ולחצים יכולים להוביל לפרנויות, םחדים, הזיות ועוד מליון תופעות לוואי כביכול.
לדוגמא אם את תחשבי שאת חולה בסרטן בגלל כאב ראש מן הסתם שתכניסי את עצמך לסרט, תלחצי וכל יום שעובר עד שאת לא יודעת בוודאות אז פשוט יכאבו לך עוד דברים מרוב לחץ נפשי.
אני מציעה לך להרגע, לא לקפוץ למסקנות. והפסיכאטרית פשוט מובילה דרך. היא מדריכה וממליצה לאן היא מציעה ללכת ולמי לפנות ובמה להעזר.
לי לדוגמא היא הציעה פסיכולוגית וכדורים אז לקחתי את זה כעזרה.
זה הכל.
אם את רוצה את מוזמנת לפנות אלי בפרטי
שואל השאלה:
את צודקת אבל לא בא לי לחכת לאיבחון לא בא לי שיגידו לי שאני חולת נפש. אני רוצה להיות בריאה לא בא לי שתהיה בכלל סיבה ללכת לשם. אם יש מיליונים כמוני למה לי ללכת לאיבחון. אז אני כן נורמלית?
אנונימית
אני כל כך מזדהה איתך כאילו כתבת את הכל עלי!
שואל השאלה:
זה כיף ועצוב לדעת):
אנונימית
זה שיש המון כמוך לא אומר שאת לא צריכה לטפל בבעיה שיש לך או אין לך.
זה כמו שנגיד שהרבה מאוד חולים בסדרטן אבל זה "נורמלי" אז לא צריך לטפל בזה.
לא, אני ממליצה לך ללכת לטיפול, זה יעזור לך, שהמצב לא ידרדר, זה ירגיע אותך תאמיני לי את תרגישי הרבה יותר בטוחה ורגועה ככה.