9 תשובות
גם אני ככה..
נשמע לי טיפה צבוע לבכות ממוות של אדם שלא הכרת
כן זה די לגיטימי גם אני לא מתרגשת מוות של אנשים שאני לא מכירה
את לא היחידה, אני גם לא מתרגש מהמוות ולא מתרגש ממוות של אנשים אחרים, זה לא קשה לי..
ברוכה הבאה.
את מתה מבפנים כמו רובנו
עד רמה מסוימת...
הגיוני רק שקרובים אליך יהיו חשובים יותר אבל שעדיין תיהיה איזשהי יכולת הבנה וסימפטיה מסוימת כלפי מי שקרה לו בתור עם בכללי כמו החיילים הבודדים שמתו למשל ואז מאות אנשים שלא הכירו אותו הגיעו ללוויה רק בשביל שלא יקבר לבד
per
הגיוני
אם נשמע על ישראלי שמת לעומת איטלקי
נרגיש יותר סימפטיה לישראלי כי הוא יותר קרוב אלינו
גוק שנדרס או כלב על מי נרגיש יותר צער?
שני המקרים חיים
כאן זה משהו קרוב
כאן רחוק
very simple
בכיתי על דמויות שמתו בסדרות יותר מעל אנשים אמיתיים שמתו.
לא נראה לי שאיי פעם בכיתי על אדם שמת בכלל (למזלי אף אחד מהאנשים שקרובים אלי לא מת. נקרע מהחיים שלי כן, לא מת)
welcome to the club
תלוי באיזה מקרה. אם עכשיו יספרו לי על גבר בן 40 שמת מסרטן אני לא אתרגש. אבל אם יגידו לי נגיד ילד בכיתה ט נפטר אני כן. לא יודעת איך להסביר.. שילדים מתים זה יותר קשה אבל בלי שום קשר לא מזמן בכיתה של אחותי לפני כמה שנים ילד בכיתה ט נפטר...
גם אני ככה.
אני פשוט חושבת שזה קשור לרמת הבגרות של האדם.
אם את מפנימה מגיל יחסית צעיר ש''בסוף כולם מתים'' ושזו דרך החיים אז אוטומטית את לא בוכה.
כמובן שאם זה משהו/מישהו שממש קרוב אז רק אז יותר הגיוני לבכות.