אני כבר באמת בנקודת שבירה...

אני לא יודע כבר מה לעשות ,אין לי הרבה חברים אמתיים ,הלימודים שלי גרועים ,אני לא מתקשר עם ההורים שלי כשהם שואלים אותי מה אפשר לעשות עם הלימודים אני פשוט לא יודע, ההורים שלי חושבים שאני לא מתאמץ ,ושלא אכפת לי...קשה לי לשבת רגוע בשיעורים ,מקבל המון הפרעות..אני כתב כיתה ח ואני לא אתקבל לתיכון ולמגמות שאני ארצה ,החיים פשוט חרא...מה הטעם בדברים ? כשאף אחד לא מצליח לעזור לך ,גם שאתה לא
מצליח לעזור לעצמך ,אני פשוט לא יודע איך לצאת מהחרא שנכנסתי אליו..