19 תשובות
המשפחה שלך מאוד קצונית מזה לנתק קשר עם חברה ביגלל שאח שלה התגייס לצבא מזה השטויות האלי תשכרי דירה תעבדי ההורים שלך מתנהגים ממש בצורה קיצונית וזה גועל נפש
את כבר הגעת לגיל 18 את תעשי מה שבאלך
אני מבין אותך
זה בדיוק כמוני... חוץ מהחלק של השידוך
אני גם לא יודע מה לעשות... גם אני גר בבני ברק וכו' וכו'
אז אני מצטרף לשאלה
תכלס כשאת בת 18 את יכולה כבר לעשות מה שאת רוצה, וההורים שלך צריכים לקבל אותך ואת אחיך כמו שהם, תכניסו להם את זה לראש
ממליץ לך לחכות לבת 18 אם את לא מוכנה אפילו לשבר עם ההורים על זה.
לפני שאת עושה צעד פזיז, תחשבי על הדברים.
האם תוכלי להסתדר בתל אביב? מה לגבי שכר דירה, עבודה, לימודים?
הכל פה מאוד יקר ובשביל הרבה עבודות היום צריך השכלה גבוהה. המנטליות של החברה החילונית שונה משל החרדית וגם לזה צריך להסתגל. יכול להיות שתצטרכי לנתק קשר עם משפחתך.
אני מאמין בהידברות. אני חושב שאת צריכה לעשות מה שאת מרגישה, אבל בצעדים מושכלים.
סיימי את התיכון, תחשבי על המעבר לתל אביב ואולי תצטרכי לקבל גם החלטות קשות. העיקר שתוכלי לעמוד ברשות עצמך ולהגשים את עצמך.
יפתי תכבדי את ההורים שלך ושתגדלי קצת אף אחד לא יעביר לך מוסר את תהיה מספיק גדולה ושלא תחשבי שאת הילדה היחידה שקורה לה ככה הכל בסדר כנראה את אולי מבולבלת או כועסת אבל ככה גדלת זה יהיה כל כך מוזר ש"תחזרי בשאלה" את תהיה מרוגלת לשמירה על המצוות וכו... הכל בסדר אם את צריכה תפני אלי בפרטי
היי גברת "אנונימית" גם אני מבני ברק ואני חזקה בדת לפי דעתי הגזמת קצת בתיאור! אז למה שההורים יאמרו לך לנתק קשר עם חברה בגלל אח שלה?
לפי דעתי הגזימו ואל תבלבלי תמוח לא מחייבים לבקש פטור מהצבא
ובקשר לשידוך גם לי ההורים שאלו אם אני רוצה אמרתי להם לא עכשיו ואמרו בסדר
לא מכריחים אף אחד להתחתן מוקדם!
וכו... בהצלחה
זה נשמע לי מאוד מסובך. את בת שמונה עשרה. תקני לעצמך דירה ותגידי להורים שלך שאת רוצה להיות עצמאית. תחיי איך שאת רוצה וכשהם באים לבקר או שאת הולכת לבקר תתלבשי בצורה שמכבדת את האמונה שלהם. אם הם לא יקבלו אותך אז אין הרבה מה לעשות עם זה. או שתתחתני בכפייה ותביעי את דעתם של ההורים שלך ולא את הדעה שלך.
בקיצור אין לך אפשרות שלישית, את יכולה או לחיות את החיים שלך בדרך שלך ולהסתכן בניתוק מהמשפחה, או לחיות לפי הרצונות של אנשים אחרים.
אני באמת לא חושבת שצריך לעודד אותך לעשות אף אחד מהם. אי אפשר לחזות מה יקרה, או באיזה מצב תסבלי יותר. לפעמים בחיים יש צומת דרכים ואת לא רואה את הקצה של אף אחד מהשבילים, אבל את חייבת ללכת באחד מהם. להישאר במקום לא יקדם אותך.
זה ממש הזוי, תעשי שירות לאומי..
משהו קצת מוזר לי פה. בדכ אולפנה זה דתיות ודתיות עושות שירות לאומי ומקובל אצל הדתיים להתגייס. אז נראה לי שקצת הגזמת בתיאור. בכל מקרה את יכולה לגור בדירה עם בנות. ולא כל העולם צריך לדעת לאן את הולכת ומה את עושה. תדברי יפה עם ההורים ותסבירי להם מה את רוצה בחיים ותגידי להם שפשוט מאד אף אחד לא ידע מזה וככה זה לא יהרוס את השם של המשפחה
אנונימית
גם אני הייתי דתי פשוט הולכים עוזבים הם זה לא מתאים לך כם אני לא רציתי להיות דתי אז עזבתי מגיל 17 וחצי ומשכיר דירה פשוט
שמעתי על מקום שבנתה אישה לבנות שיצאו מהבית החרדי/דתי והמשפחה לא מקבלת אותן, שבו אתן גרות חינם והיא עוזרת לבנות שם. זאת נראית לי כמו התחלה. כמו כן לא מאוחר להתגייס עדיין, תשני בבסיס או בבית החייל יש בצבא הרבה גורמים שעוזרים בדברים האלה. תבקשי תפקיד יומיות כדי שתוכלי לעבוד בערב ולהרוויח כסף. אבל קודם כל תספרי למשפחה שלך אל תברחי, כן את יכולה לתכנן את זה אבל תשמעי מה דעתם. מעטים ההורים שינטשו את הילדים שלהם גם בשביל הדת.
אנונימית
לכי עם הלב שלך
מקווה שהלב שלך יוביל לטוב
המצב שלך ממש מסובך אבל לברוח מהבית פשוט בלי כלום נשמע גם לא משהו
את יכולה לבוא לפרטי אם בא לך לדבר
תעשי מה שטוב לך. כי בסוף אם לא תעשי מה שטוב לך, רק את תיפגעי. ואת תיפגעי בידיעה שלא עשית כלום עם החיים שלך שתרם לרצון שלך הפרטי ושחיית בעצם חיים של אחרים במקרה הזה החיים של ההורים שלך. ושתגיעי לרגע הזה את תחושי תחושה כל כך עמוקה וגדולה של עצב וחרטה שאת פשוט תוכלי להיכנס לדיכאון ואז רק אז תביני את הטעות שעשית. מבלי לדבר על זה שכל יום תצטרכי לחיות את החיים שלך בסבל וכפייה מתוך ידיעה שהאדם היחיד שכופה עליך הוא רק עצמך בלבד מהרצון לרצות את הוריך ולגרום להם טוב.
אז אם את לא רוצה לעשות את הטעות שלך ולחיות חיים נוראים שכאלו, חיים שהם לא שלך, אז תחיי בדרך שלך, תעשי מה שעושה לך טוב, ותמיד אבל תמיד תעמידי את עצמך במקום הראשון, כי זה החיים שלך וחבל שתבזבזי אותם סתם על דרך שלא מתאימה לך.
בעניין הדת (אני לא מספיק מבין כדי לייעץ לך בעניין רגיש כמו המשפחה) חשוב שתביני שיש הרבה מאוד השקפות ואורחות חיים בתוך היהדות, כך שפסילה גורפת של כל העולם הדתי בגלל נסיונך הפרטי בהשקפות דתיות ומגזריות מאוד מסוימות ודי קיצוניות תהיה החמצה ענקית...
תחשבי על זה.
לדעתי לא כדאי לך לגור בתל אביב... מקום יקר ועמוס רוב הזמן
אנונימי
אתחיל את התשובה שלי בסוגריים עם כמה תמיהות;
(כחרדי, מבני ברק, אני לא ממש מכיר אולפנות שמכריחות לחתום על אי רצון לגיוס/שירות לאומי. אם כבר - ההפך הגמור הוא המוכר.
כמו כן, למיטב ידיעתי - למוסדות האולפנה, הולכות בעיקר בנות ממגזר דתי, ובמגזר הזה -לא- מדברים על להתחתן בגיל 18. (אם כבר, זה מזכיר לי יותר מגזר חסידי).
עוד נקודה, זה ענין ניתוק הקשר עם החברה מהסיבה שאחיה התגייס. לא מוכר).
אחרי כל זה ועוד, אני מלא סימני שאלה כרימון.

אומר לך משהו - את לא שונאת את הדת. אלא את צורת החיים (המגבילים באופן תמוה) שאת מכירה. מכיון שאת מגיע מרקע דתי, את מניחה שמשם זה מגיע.
חביבתי - טעות בידך.
בין מה ש'הדת' (או בשמה המתאים לעניין: 'ההלכה') אומרת לבין הצורה שבה אנשים מתנהגים ומחנכים את ביתם, יש הבדל ענק ומשתנה - בשם 'חומרות'.
אני מניח שאת יודעת על מה אני מדבר.

נתקדם עוד צעד.
כתוצאה מהנ"ל, את מעוניינת לפתוח דף חדש בחיים שלך.
ציינת יעדים מעניינים, שאני כלל לא בטוח עד כמה ירדת לעומקם.
(אתן לך דוגמאות: האם ביררת פעם כמה עולה שכירות בתל אביב? את יודעת מה הפירוש של לחיות מהיד לכיס? התנסת פעם בעבודה קשה רצופה ודורשת, כזו שאמורה להספיק לאוכל, שכר דירה, ביגוד, מחייה כללית כמו ביטוחים וכסף לבזבוזים ובילויים?)

שלא תביני אותי לא נכון. אני בהחלט מבין את מצבך, אבל אני מייעץ לך לא לעשות צעדים שיקשו עליך בהמשך החיים מבלי שהתכוונת אליהם, ומבלי שתדעי כיצד לנהוג בהם.

מה כן הייתי עושה?
הייתי מביא את ההורים למצב של הכרה בעובדות היבשות, ע"י שיחה רצינית.
הורים 'בד"כ' (ובשונה ממה שילדים חושבים..) אינם סתומים. הם יבינו את המצב, וינסו למצוא מוצא מכובד לשניכם, כי את חשובה להם מאד.
בפרט אם את מגיע מסביבה חמה ותומכת כמו שתיארת.

אני מזמין אותך לדבר איתי אם תרצי, אשמח לעזור ככל יכולתי.

מאחל לך הצלחה בהכל
אני לא בעד הדרך הקיצונית של לנתק קשר.. אבל גם לא לנתק את עצמך מהדת.. משום שהיא אורח חיינו.. מלא חוזרים בתשובה ואת רוצה לעזוב?!.. לא כדאי.. אל תעשי צעד שתתחרטי עליו..! כי הצער הוא גדול..
את תמיד יכולה לבטל את ההצהרה ולהתחיל את התהליך בצבא. אלא החיים שלך, קחי אותם בידיים. לא נועדת כדי לרצות את ההורים שלך ואם תחיי בצורה הזו, אלו יהיו חיים לא מנוצלים עבורך. גם אם זה יאכזב אותם או ילך נגד השקפת העולם שלהם - זה מה שאת רוצה ואין על זה ויכוח, תעמדי על זה.