החברה שמסביבי מורידה לי את הביטחון

אף פעם לא הרגשתי בנוח בבית הספר.
עכשיו, בתיכון אני עדיין מרגיש רע. אני הולך לתנועת נוער מיוחדת שמשלבת את אחד הדברים האהובים עליי, ספורט. אבל חוץ מהספורט , הם שמים שם דגש על משהו שגם ממש חשוב והוא נקרא חינוך.
תמיד מנסים להראות לנו איך עצם זה שאנחנו בני אדם טובים יותר עוזר לנו להשתפר בספורט.
הם מפרגנים אחד לשני המון , הם אוהבים את כולם רק מעצם העובדה שהם באותו הצוות (מה שבחיים לא היה קורה בכיתה), תמיד מכבדים חברים לצוות ואת מה שיש להם להגיד, לא מזלזלים באף אחד וזו פשוט אווירה שכיף להיות בה.

בבית ספר זה הכי לא ככה. תמיד יכול להיווצר מצב שאתה מדבר בכיתה וילדים פשוט קוטעים אותך כי לאף אחד לא באמת אכפת, תמיד מנסים לרדת אחד על השני כדי להרגיש יותר טוב, אף אחד לא מכבד את חברים שלו וכולם מחפשים לנצל. הקשר בכיתה כל כך גרוע שזה פשוט עצוב. אני יודע שאם רק היינו משתפים פעולה במשהו ומכבדים אחד את השני היינו יכולים להיות חברים הכי טובים תוך לילה , אבל זה פשוט לא ככה. כולם מלאים באגו ואני כבר שונא ללכת לבית ספר.
אני מרגיש כאילו אני חי בין אנשים של גן עדן , אבל בבקרים אני קם לגיהינום.

עצות?