14 תשובות
כן
Po:
כן..
אם אני אוהבת אותו - ברור.
לא ולא בקטע רע, פשוט יש סיכויים שאני אאבד אותו ואני לא יכולה עם זה.
פאבלו אסקובר -

ברור שלא כתבת בקטע רע.. אבל

אנחנו מאבדים את כולם בשלב כזה או אחר.
אני מכירה מישהי שיצאה עם החבר שלה חמש שנים, התחתנו ובגיל 31 הוא קיבל התקף לב ומת.
בחור בריא וחכם ומקסים שעשה כל יום ספורט, ולא הגזים בשום דבר.
הלך.. סתם ככה.

אין בטחונות לשום דבר בחיים, בטח שלא עם כל תאונות הדרכים והפיגועים בארץ ובעולם

נראה לי שעדיף לנצל את הזמן שיש לי עם אנשים שאני אוהבת, מאשר להתרחק מכולם בגלל הפחד לאבד.
את משווה בין אובדן שהוא רוב הסיכויים צפוי לבין כזה שהוא רוב הסיכויים לא צפוי?
ראשית - אנשים מחלימים גם מסרטן.
ויש מחלות קשות שהאובדן בהן הוא לא בהכרח צפוי

חוץ מזה - אובדן הוא צפוי בכל מקרה.. תמיד.. כולנו מתים בסוף, ההורים שלנו, החברים שלנו, חיות המחמד שלנו. לברוח מזה - זה לא יעזור לך.
כך החיים שלנו מתנהלים.

לא התכוונתי לפגוע. פשוט מסתכלת על זה בצורה קצת שונה.
האם לא תגדלי חתול או כלב כי יישבר לך הלב אחרי 15-20 שנה כשהוא ימות?
מה עם כל הטוב שהוא יכניס אל חייך?
מה עם כל האהבה.. האם תפספסי את כל זה רק בשביל שלא יכאב לך מתישהו בעתיד?

לא מהסיבה שאם אני אאבד אותו אני לא אעמוד בשברון הלב הזה, ועוד ממוות, בכנות
כן. לא ממש אכפת לי- גם אם זו מחלה סופנית שהסוף ידוע מראש.
אם אני אוהבת מישהו, אני ארצה להיות איתו, לא משנה מה.
לא
אנונימית
לא, כי אני היה מודעת שאני אאבד אותו וזה יהרוס לי את החיים נפשית:(
אנונימית
לא, לא הייתי מתחילה לצאת איתו אם הוא היה במצב הזה, ולא מקטע רע. פשוט אני לא חושבת שאצליח לעמוד בזה - זה יגרום לי לדיכאון ואני אחשוב על זה הרבה. ואם הוא ימות, זה יהיה לי טראומה.
אבל.. כמובן בלי לחשוב פעמיים, שאם הייתי מתחילה לצאת עם מישהו שהוא כביכול "בריא" לא הייתי נפרדת ממנו בגלל שחלה במה שחלה.
לכל העונות ש"אני אאבד אותו וזה יהרוס אותי..."
חלק מאהבה זה להיות שם בשביל מישהו אחר, גם כשזה לא נוח ולא טוב עבורך.
הקרבה אישית.
אבל את זה לומדים כנראה רק כשמגיעים למצבים האלה.
בינתיים אתן חושבות רק על עצמכן. מבחינתי זה אומר שלא אהבתן עדיין.. לפחות לא אהבה אמיתית. מטראומות ומקשיים צומחים - נעשים בני אדם טובים יותר, חומלים יותר. אין מה לפחד מטראומות.
אנונימי