23 תשובות
אני רוצה להרגיש משהו, משהו חדש, אבל אין לי מה להרגיש.
וזה קצת עצוב ופתטי ובכלל לא הגיוני כי אני תמיד מרגישה הכל בצורה הכי קיצונית שיש. אבל כשאין מה להרגיש אז פשוט לא מרגישים, והלב שלי עדיין ריק.
אני מקווה שמה שקורה לי עכשיו זה לא סתם עוד דבר שטותי שחולף.
אני סבבה, אני קצת עייפה אבל למי אכפת
YOLO
חרמנית
אנונימית
לא מרגיש כלום כבר שנים אני מת מבפנים
אנונימי
המון המון המון פעמים בזמן האחרון אני מרגישה כל כל בודדה. אבל אני לא מאשימה אך אחד. אני אדם כל כך אדיש. ואני כל כך שונאת את זה שזה לא מפריע לי. רק כשאני חוזרת הביתה מבית הספר, וחושבת, הבדידות מחלחלת. אבל כמו שאמרתי, אני לא יכולה להאשים.

אני כל כך בררנית וסגורה בתוך עצמי. ואדישה כל כך, אז אני מבינה למה אנשים מתרחקים. קשה לי לבטוח באנשים, ואני לא מבינה מאיפה זה מגיע. זה נראה כאילו לכולם קל כל כך להיות נחמדים ופתוחים, אבל לי זה דורש כוחות מיוחדים. אני מעדיפה להסתתר בחדר שלי כל היום ולא ליצור קשרים עם אנשים, וזה גורם לי להיות בודדה.

ואני שונאת את כל המעגל הזה.
אני מרגישה כמו קליפה, כאילו לקחו ממני את מה שהיה לי ועכשיו אין לי יותר מה להציע, אין בי כלום אני ריקה ואף אחד לא רוצה אותי יותר
אנונימית
אני מרגיש טיפה מבולבל (יותר כמו המום) אבל בסה"כ דווקא די ממש בסדר בניגוד לבד"כ.-.
הכל ככ רגיל ושגרתי, לקום בבוקר לצחצח שיניים לריב עם אמא אין מה לדבר על אבא כי גם ככה לא יוצרים קשר, אחים שלי במחשב ואני עם אחותי הקטנה שקטנה ממני ב10 שנים, חברים שלא מדברים איתי, רק בבית ספר מדברים, לא יוצאים לשום מקום תקוע בטוח הבית כל היום ורואה באינסטגרם כמה כיף יש לאנשים אחרים ואז מנסה לחקות אותם אבל על מי אני עובדת? אני סתם ילדה, עוד אחת שחובת שהעולם רע רק אליה, מנסה לדבר עם ההורים שלי בהגיון שאני לא כמוהם אבל הם אטומים במחשבות שלהם, אני צריכה להיות צעירה ו"מטומטמת " ולא לחשוב על כל דבר מליון ואחת פעמים לפני שאני עושה, בא לי לא לחשוב כלום! פשות לעשות! לא אכפת לי מההשלכות! ברוך גדול בקיצור ( ברוך במובן הרע)
אנונימית
אני עייפה אחושקשוקה
מתה ללכת הביתה לחבר שלי לקחת שמיכה לשים עליו כרית ולישון. הדבר היחידי שלא יאכזב אותי בחיים (My bed lol)
געגוע למישהי...
אני עם התגובה הראשונה^^
וגם
אני מרגישה שאנשים יותר מידי נכנסים לי לחיים
לא ביקשתי שלא ירפו ממני
רק ביקשתי שישימו קצת לב אליי
כי פעם בכלל לא היו עושים את זה
אבל היום נכנסים לי לכל דבר בחיים יותר מידי ולפעמים לא נותנים לי חופשיות
אני יודעת שאין לי זכות להתלונן על זה בכלל
אבל שאלו מה אני מרגישה
אז הנה
זה מה שאני מרגישה (:
איך אני מרגישה? כמו פצצה מתקתקת.
יש לי מתכונת עוד שבוע ואחרי זה עוד. מתכונת ואחרי שלושה ימים עוד מתכונת, אני נכנסת לתקופת בגרויות התקופה שהכי פחדתי ממנה מכיתה ז כי במצבי לחץ הציונים שלי ברצפה. המורה להיסטוריה לא סיימה ללמד את כל החומר לבגרות והבגרות בחודש הבא. אני לא זוכרת את כל הזכויות והעקרונות באזרחות בעל פה ולא מורידים אותי ל4 יחידות מתמטיקה למרות הציונים האפסיים שלי. ההורים שלי רוצים שאעבוד בשביל לקנות לעצמי טלפון חדש מה שלא יקרה כי אין לי זמן וגם אין לי מקום עבודה. אין לי כסף לצאת עם חברים אין לי זמן לצאת עם חברים. אני קמה בבוקר אוכלת לומדת לומדת לןמדת עושה הפסקה חצי שעה חוזרת ללמוד אוכלת ולישון. אני מפחדת לאכזב את ההורים שלי עפ ציונים גרועים בבגרות ובעיקר. מפחדת לאכזב את עצמי... אבל הכל אחלה תודה ששאלת :)
ווא השאלה הזאת באה לי בזמן.

אני מרגישה כבדות, כבדות בנפש שאי אפשר להפיג
הראש שלי כואב, ולא כאבים של אנשים חולים..
אני מפוצצת במחשבות ודאגות, אני לא בטוחה בכלל מה אני עושה או מה אני עומדת לעשות, אני נמצאת כרגע בהרבה תהיות וספקות..
קשה לי.
ועכשיו, יותר מתמיד.. אף אחד לא יכול באמת לעזור.
אני רוצה, אני רוצה לצעוק! אני רוצה לצעוק "תעזרו לי!" "אני צריכה עזרה!"
אבל זה לא פאקינג יוצא! אני לא יודעת למה זה לא יוצא, יכול להיות שבגלל הידיעה שאף אחד לא באמת יעזור או בגלל שאני מפחדת שידעו שאני צריכה עזרה.. אבל לעאזל!
נמאס לי!
אתם יכולים להוציא ממני את הכובד הזה כבר?
תוציאו ממני את הכובד הזה!
תוציאו אותו!
כ ו א ב ל י
תוציאו את זה ממני
בבקשה..
אני לא מסוגלת לעמוד בזה יותר
לחוצה כתמיד.
אסור לי לרדת בממוצע עכשיו.
I HATE MYSELF
אנונימית
יכול להיות יותר טוב אבל שורדים
בא לי לחזור הביתה מהמלון הדפוק הזה נמאס לי מהמשפחה שלי בא לי רק לשמוע מוזיקה כי לא שמעתי כבר שלושה ימים אבל נמחקה לי האפליקציה ועכשיו אני צריכה לשחזר 100 שירים
לאחרונה ממש רע בדרכ אני בן אדם נורא חיובי וחייכן
אבל בחיים לא הייתי בדיכאון כמו התקופה הזו.. יש יותר מידי בעיות וזה מדכא ומתסכל זה מגיע למצב שאני בוכה כל יום בבית בלי שאף אחד ידע כי אף אחד לא מצליח להבין אותי אף אחד גם לא מנסה!
אנונימית
גם אני מרגישה יאוש שקשה לי מאוד ובא לי רק לבכות
אנונימית
מרגישה... מוזר, כאילו רגשות מעורבים כאלה, ומשום מה גם קצת בא לי לבכות.
יכולה להזדהות עם הרוב פה.. אבל שתדעו שזה חולף גם אני הרגשתי ככה אבל למדתי להתמודד עם זה אבל מה שאני מרגישה עכשיו זה בעיקר שחסר לי חום ואהבה אולי זה בגלל שאני סגורה מדי... ואני שונאת את זה אני לא באמת יודעת מה אני אבל קשה לי להפתח אבל מצד שני לפעמים אני הכי נפתחת בעולם ולא אכפת לי בקיצור מאוד מבלבל אבל כמו שאמרתי אני רוצה חבר או חברה או בן זוג או קרוב לדבר איתו לאהוב אותו באמת שנמחק ביחד באמת רק בא לי לאהוב מישהו
חוץ מזה עכשיו אני מרגישה סבבה כי אני די מרוחקת מכולם בחופש אבל כשנחזור לבית ספר אני בטח ירגיש שוב את הרצון להיות חלק מכל מני חבורות שאוהבת אותי או לא אין לי מושג מה מקומי בעולם
UoU
באותו הנושא: