12 תשובות
אל תשאירי את זה ככה, אל תתמודדי עם זה לבד. תיגשי ליועצת, את יכולה לדבר איתה והיא לא תהיה מחויבת להגיד להורים שלך שום דבר כל עוד היא לא מאמינה שאת תפגעי בעצמך. ואם לא יועצת, את יכולה פסיכולוג. את יכולה לקבוע לעצמך פגישה וללכת לבד ולהגיד לאמא שלך שאת הולכת לחברה.
אבל באמת אני אומרת לך, בבקשה תקשיבי לי כי זה מניסיון, תדברי עם מישהו. לשמור את זה לעצמך לא יפתור כלום. כי אני יודעת שבפנים את כן רוצה לחיות. את רוצה ליהנות מהחיים. הדבר היחיד שאת רוצה שייפסק זה הסבל והשנאה העצמית שיש לך כלפייך וההרגשה הרעה שאת מקבלת מכמעט כל מי שנמצאת סביבך.
ואפשר לעשות את זה, אפשר לגרום לזה לקרות. אבל את תצטרכי לשתף מישהו, בתור התחלה.
ניסית ללכת לפסיכולוג?
לדבר על זה עם חבר/ה?
אם את רוצה בואי תדברי איתי אני די מבינה אותך כי גם אני רציתי למות מיאוש
וואי אני כל כך מבין איך את מרגישה החיים שלי נהיים גרועים מרגע לרגע אם את צריכה משהו דברי בפרטי
תדברי עם מישהו. יש לפחות אדם אחד שאכפת לו ממך.
יש לך משהו שאת רוצה להיות? תחיי בשביל להיות המשהו הזה, תגשימי את עצמך.
תעזרי לאחרים, תתנדבי, זה נתן לי סיבה להתעורר באותו יום.
את תהיי בסדר, תכתבי לי בצ'אט אם את רוצה, בבקשה
שואל השאלה:
קשה לי לבטוח מאנשים, מניסיון עבר..
אז אני לא יכולה לדבר עם חברה או משהו
חוץ מזה שכולם רואים אותי כאחת חזקה ולא בא לי להרוס את זה
אנונימית
אם חברה שלי עברה את זה גם את תעברי את זה תאמיני לי.
אם את צריכה עזרה או לפרוק דברי איתי בפרטי (:
אם את רוצה את יכולה לדבר איתי אפילו כל יום ולבטוח בי כי אני לא אספר כלום לאף אחד
דברי עם אמא שלך אולי או עם האדם ההכי קרוב אלייך
אם את צריכה לדבר עם מישהו אני פה :)
גם לי היה ממש קשה לדבר עם אנשים על מה שקורה איתי.
אז כתבתי וציירתי את זה, כתבתי הכל על דפים, כל מה שאני מרגישה.
הוצאתי המון כעס ועצב על דפים, ציירתי את מה שהרגשתי.
לפעמים סתם קשקשתי, אבל היה לי לאן לפנות, לדפים.
עוד משהו שעזר לי זה לדבר לעצמי מול המראה, זה נשמע מוזר, אבל זה ממש משחרר.
זה יעזור לך להתחבר ולאהוב את עצמך יותר.
כדאי לך גם למצוא תחביב/מקום להתנדב בו, בשביל שתהיה לך סיבה לחיים.
אני מבינה.. הדבר היחיד שמעביר אותי זה המחשבה שאולי בעתיד יהיה יותר טוב.. תקווה זה הכל בשבילי
MCR