31 תשובות
כנראה הוא יהיה ערבי מפחיד
אז כלום
אנונימי
מדווחת למשטרה, רב הסיכויים שזה אזור שאסור להבעיר בו שרפה בכלל.
שורפים אותו
הייתי בורחת כנראה כי זה מפחיד
אשרוף לו תשיער
מסתכל עליו בניסיון להבין למה הוא עושה את זה וממשיך ללכת
אתעלם
והייתי בוהה בו
אעיר לו בתקיפות ואם לא יעזור אקרא למשטרה ולא משנה לי מי זה.
אמת?
לא אעשה כלום, אבל אתעצבן ממש ואספר לחברים ומשפחה מן הסתם
מה אני אגיד לאיש שאני לא מכירה באמצע הרחוב?
מפחיד
כלום, אני לא אחפש מריבות
כלום...
בסך הכל פיסת בד, לא סיבה ללכת לריב עם מישהו על זה.
הייתי מדווח למשטרה.

הדגל הזה הוא הדגל של התנועה הציונית מראשיתה, הדגל של חבורת חלוצי ביל"ו שהלכו באומץ לארץ שוממה בלי לדעת מה מחכה להם, הדגל של היישוב היהודי הקטן שעמד בכוח ניסי מול התעמרויות חוזרות ונשנות מצד הערבים והבריטים, הדגל של המדינה היהודית שקמה כנגד כל סיכוי, הדגל שמסמל ומבטיח את העצמאות והחירות היהודית כל עוד הוא עומד, הוא לא עוד פיסת נייר עבורי, הוא הדגל שלי.

"הפוגע בכבוד דגל המדינה או בכבוד סמל המדינה, או גורם לפגיעה בכבודו, או משתמש בו באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו, דינו מאסר עד שלוש שנים." (חוק הדגל, סעיף 5)
"פיסת בד", כן.
ומדליה אולימפית זו חתיכת מתכת.
גם עיטור הגבורה.
אלה סמלים ולא סתם חתיכות בד ומתכת.
כן, מדליה אולימית זאת חתיכת מתכת. הסמליות של משהו היא לא בחומריות שלו, העובדה שמישהו שורף או שובר סמל יכולה להוות לך עוגמת נפש, אבל לא פוגע פיזית באף אחד. לכן אין טעם מבחינתי לדווח על מישהו ששורף פיסת בד, ובטח שלא ללכת לריב איתו על זה.
מדליה היא חתיכת מתכת אבל מייצגת משהו. הישג, ניצחון, זו בכלל לא שאלה של חומריות. גם חגורה שחורה היא פיסת בד.
חשבתי פעם כך, עכשיו לא.
שריפת דגל היא מעשה מבזה ועלוב. ועוד איך שהייתי מדווח. זו לא שאלה של פגיעה פיזית. גם כשסטודנטים ערבים במעונות משמיעים מוזיקה ביום הזיכרון אינה פוגעת פיזית אבל מרתיחה.
כקהילה יש לנו אחריות להתחשב באחרים ולכבד אמונות ודרכי חיים.
שריפת דגל מבזה, בדיוק כמו השתנה על הכותל, בדיוק כמו השמעת מוזיקה ביום הזיכרון, בדיוק כמו לנסוע ביום כיפור.
ובכל זאת, יש לכל אדם אפשרות לנהוג כפי שהוא רוצה, לשמוע מוזיקה מתי שהוא רוצה, לנסוע מתי שהוא רוצה, ולהאמין במה שהוא רוצה.

מסכימה שזה פוגע, מסכימה שזה לא בסדר, מסכימה שיש חוקים לא כתובים שאוסרים עלינו לעשות כרצוננו בלי להתחשב באחרים.
ובכל זאת, שריפת דגל היא לא מעשה שפוגע פיזית באף אחד, ולדעתי אין טעם להכניס חוק נגד הדבר הזה.

גם בי זה פוגע לראות אנשים שלא מכבדים את האמונות שלי ומזלזלים בדברים שחשובים לי, אבל זאת מדינה דמוקרטית ואיסור על שריפת דגל פוגעת בחופש הביטוי וחופש ההפגנה.
לבקר את המדינה (גם בדרך כזאת, שבאמת פוגעת באחרים) לא צריכה להיות אסורה.
ביקורת זה בסדר ולגיטימי בדמוקרטיה. גם לי יש ביקורת על ישראל וחלקים בעם.
אבל יש קווים אדומים ולא צריך חוק בשביל זה.
לשמוע מוזיקה? כן, גם לזה יש חוקים של עוצמה ושעות אבל זה לא העניין.
לשרוף את הדגל מותר? אולי אבל זו סוג של חציית קו. גם כשסטודנטים ערבים באוני' חיפה עמדו דום לאחר חיסול ג'עברי שהיה טרוריסט בכיר ומבוקש זה סוג של חופש ביטוי אבל גם חציית קו. הם כיבדו רוצח נתעב ש"נלחם בכיבוש" ברצח חפים מפשע. אז איפה הגבולות? אותם סטודנטים נהנים ממלגות שהמדינה מעניקה ולומדים באווירת חופש שבאיראן יכלו לחלום עליה במדינה חופשית ובזים לה.
כש'אמן' עלוב נפש העלה מיצג בו תחב את הדגל למקום בו השמש לא זורחת- איך את קוראת לזה? מחר יבוא לי להביע מחאה נגד השמאל הקיצוני ואשרוף כרזות של מר"צ או משהו בסגנון, אגרסיבי ככל האפשר.
להגיד "חופש ביטוי" זה יפה אבל אם יש לזה מחיר של פגיעה במליונים זה לא.
לפי דברייך אין גבולות. הכל מותר, כולל האמירה האומללה והמיותרת של גורו הטבעונות הפסיכוטי גארי יורופסקי בביקור בכותל "אלוהים נמצא בברואים שלו ולא בפאקינג קיר מטומטם" (וזכה לגינויים גם בקהילה הטבעונית) ובראיון אחר טען שאונס לובשות פרווה זה 'לא נורא' (אח"כ הכחיש).
אני לא מדבר על איסורים בחוק. אני מדבר על מוסר, שכל ישר. לדברייך הכל מותר ויישרף העולם כולל ההסתה הפראית ומלאת השנאה לפני רצח רבין. אנו כחברה מציבים גבולות של מוסר.
כמו שאמרתי, חוקי חברה לא כתובים. דברים שאנשים יודעים שלא מקובלים בחברה, ולא עושים אותם.
לעמוד דום אפשר על כל אחד ותמיד. שיעמדו דום על היטלר מצידי. מסכימה שזה פוגע ולא מקובל, אבל אין לנו זכות להחליט על מי מותר ואסור להתאבל. לרוצח הזה בכל זאת היו משפחה וחברים, אנשים שאכפת להם ממנו. ובאופן כללי, אנשים שמסכימים עם הבחירות שלו (מזוויעות ככל שיהיו).
הדוגמא שהבאת בנוגע לאמן שחירבן על דגל ישראל רק מצדיקה את הנקודה שזאת בסך הכל מחאה. אתה כמובן מוזמן להחריב דגלים וסמלים וכרזות בחירות של כל מפלגה שתבחר (אלא אם כן יש באמת חוק איסור חילול דגלים, למרות שאני חושבת שביטלו אותו).
הרעיון של חופש ביטוי נועד כבר מהתחלה לסבול פגיעה של אנשים. אבל האמת? אני מעדיפה שכמה אנשים יפגעו מאשר שיסתמו פיות במדינה הזאת.

100% מסכימה שיש דרך לעשות ולהגיד דברים, ולא בכל מקום מתאים להגיד כל דבר, אבל אנשים צריכים לקחת דברים בפרופורציות ולהבין שיש זכות להביע דעה.
אתה חושב שבי זה לא פוגע? אני טבעונית, ואם יכולתי לספר לך איך הרגשתי כשראו שחיטה בכיתה וכולם צחקו כאילו לא מדובר פה ברצח, תאמין לי שהייתי עושה את זה. אם יכולתי לספר לך כמה פעמים שמעתי בדיחות על הנושא, והשיר האיום שהמציאו "לא אכפת לי מחיות" פשוט מחריד. אבל זאת הדעה של אנשים, מי אני שאסתום להם את הפה?
גם לי יש נקודות רגישות, גם לי כואב כשמזלזלים באמונות שלי ובדרכי החיים שלי. אבל אי אפשר להשתיק אנשים, וחייב לתת להם אפשרות להביע את מה שהם חושבים ומרגישים, גם אם אנשים מסוימים נפגעים מזה.
הסתה, לעומת זאת, ובעיקר כשמדובר בהסתה לרצח, לא מקובלת וצריכה להיות אסורה בחוק. יש הבדל בין להגיד את דעתך, בין להצביע על פעולות שלא מקובלות עליך, לבין הכפשת אנשים ספציפים.
אלו שאומרים שהיו תוקפים אותו *פיזית* וכאלה כנראה שבפועל לא הייתם עושים כלום אל תהיו גיבורים גדולים עכשיו.
והייתי כנראה מדווחת למשטרה ואם לא אז בוהה בו ואז ממשיכה ללכת.
גם אני מאמין גדול בחופש הביטוי, אבל כשזה עובר את הגבול המילולי לתקיפה מוחשית של סמל המדינה, אז אנחנו כחברה, בלי קשר לחוק ממשלתי כזה או אחר, צריכים לומר "לא, זה קדוש".

וכאן מגיע ההבדל בינינו, משום שבראייה שלך אין קודש, אין משמעות, העולם כולו חול, הכל הוא בסה"כ בד או מתכת, אין שום דבר לריב או להילחם למענו, בעוד שבראייה שלי יש גם קודש, המובדל מן החול, בין הבד לדגל או המתכת למדליה, ואת מה שקדוש אסור לחלל.
^אפשר לומר, כן.
לעמוד דום בישראל לזכר רוצח וטרוריסט שהרג ישראלים זה ממש שפל. רוצים, שיהגרו לעזה ויעריכו מה שהמדינה נותנת להם פה.
זה אקט של התגרות כמו מוזיקה ביום הזיכרון. כאילו שאיכפת לסטודנטים ערבים בחיפה ממשפחתו של הרוצח הזה (שגם היה מאחורי חטיפת שליט).
כמו שאמרתי קודם מחאה היא לגיטימית. אבל את כנראה לא מבינה את הנקודה של חציית קווים כמו הדגנרט "אמן" עאלק שחירבן על דגל ישראל.
יום כיפור לא מזיז לי, אני חילוני מוחלט אבל לא אוכל או אשתה בחוץ בשם "חופש ביטוי" כי אני מקבל את העובדה שלאחרים היום משמעותי.
יש הבדל בין 'סתימת פיות' ל'חופש ביטוי' שחוצה גבולות. אני מבין שאת צעירה ולא היית בעולם בהסתה הפרועה וחדורת השנאה נגד רבין, שם נחצו כל הגבולות. מותר? אולי. רע? מאד. ובסוף קם מי שלחץ על ההדק, ואני לא אומר שזה בגלל ההסתה אבל זו היתה תקופה שחורה של שנאה יוקדת והתרת רסן. פואד (בן אליעזר) שנקלע להפגנת זעם נחרד ואמר ששנאה כזו לא ראה מימיו ומדובר באדם שלחם כאיש צבא. בעזה רקדו לאחר הרצח אבל הם האוייב.
גיס חמישי ישראלי כמו "שוברים שתיקה" משקרים במצח נחושה תחת מטריית 'חופש דיבור' ואנשים כמו מיקו פלד 'בן הגנרל' החי בארה"ב משתלח במדינה ומספק דלק לשונאיה. או אילן פפה הנתעב. מותר להתנגד למדיניות הישראלית ומותר להתבטא נגד אבל צריך באיזה מקום לדעת את ההבדל בין מחאה לגיטימית וראוייה להבעת שנאה ובוז.
את טבעונית וזה בסדר גמור ואם אנשים צחקו למראה שחיטה הם סתם טפשים.
ההתבטאויות הנבזיות של גארי יורופסקי חוצות קווים ואני בז לו מעומק לבי לא בגלל שהוא טבעוני אדוק ומטיף-זה בסדר גמור ואין לי כלום נגד טבעונות-אלא בגלל השתלחותו חסרת הרסן במי שלא (שותפי שואה), לעג למתפללים ליד הכותל ולכותל עצמו שקדוש לעשרות מליונים. שלא לדבר על בריונות המילולית ופיזית והרצאותיו ה'מלומדות' מלאות השקרים.
אנחנו כחברה צריכים לשים איזה גבול מוסרי (גם אם לא מעוגן בחוק) להשתלחות ובוז כי אם נצדיק הכל בשם "חופש הביטוי" ו"אסור לסתום פיות" נידרדר לתהומות של שנאה. היום זו שריפת הדגל, ומחר? עוד שבוע?
יש אנשים שאומרים אותו הדבר על יום רבין, שתהיה בעניין.
מסכימה שזה לא בסדר, אבל מי אתה שתגיד להם על מי להתאבל? רצח הוא תמיד רע, ורוב המניעים לרצח גם לא מתקבלים על הדעת. אבל רוצח הוא לא רק רוצח, הוא גם בן אדם, ויש לו משפחה ואנשים שאוהבים אותו. המוות שלו כן הכאיב לאנשים, אם תרצה ואם לא. ואם אנשים עומדים דום לזכר מישהו שהם לא פגשו מעולם, זה בדיוק כמו עמידת דום ביום הזיכרון. הם מאמינים בדרכו של האיש הזה, מבחינתם הוא אקטיביסט שפועל למען הזכויות שלהם, וכשהוא נפל זה השפיע עליהם.
אני גם שומעת מוזיקה ביום הזיכרון, לא מבינה מה אתה נטפל דווקא לערבים. גם ביום השואה אני שומעת מוזיקה, וגם ביום רבין. "יום שנה" למשהו לא משפיע עלי במיוחד, יש לי את הרגעים שלי שזה כן נופל עלי ומעציב אותי, אבל אין טעם שאני אשבית את היום שלי בשביל משהו שלא נוגע אלי.
תראה, אני באמת לא מבינה את הפגיעה שלך מפגיעה בדגל ישראל. לי הדגל והמדינה לא חשובים כמו לך, לכן אנחנו רואים את זה בצורה שונה. אישית, האמן שחירבן על הדגל בסך הכל הביע מחאה נגד המדינה. שוב, בשבילי זאת פיסת בד שבמקרה מודפס עליה הדגל של המדינה שלי. ותכלס, זה לא מפריע לי.
להסתגר בבית ולאכול בסתר ביום כיפור נשמע ממש כמו להסתגר בבית ולאכול בשר כדי לא לפגוע בטבעונים. אני מצטערת, אבל מבחינתי זה מוגזם. ואם יש לי סידורים ואני צריכה לצאת מהבית? אני צריכה להשאר רעבה עד שאגיע הביתה רק כדי חס וחלילה לא לפגוע במישהו? למה שאני לא אוכל בחוץ?
"לכבד" כבר איבד פרופורציות. לכבד זה לא לצחוק על נושא רגיש למישהו מול הפרצוף שלו, למשל. זה לא שאני צריכה ללכת עם בגדים ארוכים בקיץ כי אני בירושלים ויש דתיים שזה פוגע בהם. או שאני לא אוכל גלידה ליד מישהו שלא אוכל מוצרי חלב. אני לא צריכה לשנות את סדרי היומיום שלי ואת הנוחיות שלי בשביל אנשים מסביבי. ואני מדברת בתור טבעונית, מי אני שאגיד למישהו לא לאכול בשר מולי?
עוד פעם, בנוגע להסתה הסברתי שהיא צריכה להיות מחוץ לחוק, כי יש הבדל גדול *מאוד* בין מחאה נגד המדינה, או נגד קבוצה של אנשים (בכנסת, למשל), לבין הכפשה ברורה של מישהו בפומבי, לקרוא לו בשמות, לקבוע האשמות לגביו, ואפילו קריאה לרצח או התאבדות. אין שום קשר בין זה לבין הרצון לשינוי ושיפור הדברים, זה נטו מעורר שנאה באנשים, ובמקרים מסוימים אפילו מוביל למוות.
גארי יורופסקי לקח את האידיאולוגיה שלו רחוק מידי. קיצוניות לא טובה בשום מצב. וגם טל גלבוע לא טובה ממנו בהרבה. אני אנסה להסביר לך משהו על ההטפה הטבעונית, וחשוב לי לציין שאני בשום אופן לא בעד ולא מסכימה עם זה. אבל, אפשר להבין אותם. בסופו של דבר, כל מה שגארי אומר ועושה, כל האנשים שהוא פגע בהם, זה מכאב וכעס על המצב הקיים. אם פעם היה לך מישהו שכל כך אכפת לך ממנו, ואתה יודע שהוא סובל ואין שום דרך שאתה יכול לעזור לו, אתה מבין למה אני מתכוונת. גם לי יש את הכאב הזה, כל פעם שאני רואה פיסת בשר זה עולה מחדש. גארי יורופסקי מקדיש את חייו למלחמה בהתעללות ורצח של בעלי חיים, וזה עדיין לא מספיק.
שוב, אני בשום אופן לא מצדיקה את זה, אבל אני מבינה אותו ואת רוב הדברים שהוא עושה.
יש גבול מוסרי להמון דברים, ותופעת הביוש הפומבי היא אחת ההוכחות לזה.
אנשים שלא מתנהגים כשורה מתנכלים להם. אדם שנוסע בכיפור יכול בקלות לקבל מטח אבנים על האוטו. הרבה טבעונים מתנקלים לקרניבורים. נשים שהולכות חשוף מקבלות ביקורת מאוד שלילית בלי הצדק...
מסכימה שצריך להיות גבול לדברים שאנחנו אומרים ועושים, אבל היום התקינות הפוליטית לוקחת מקום מאוד גדול מההתנהגות החברתית שלנו, ככה שאני לא חושבת שתהיה בעיה עתידית, זה רק הולך ומשתפר. היום אדם שאומר הומו בתור קללה מקבל הרצאה שלהיות הומו זה בסדר גמור, וכמעט ולא משתמשים במילה "כושי" בלי לקבל הערות או מבטים.
אני לא 'מסתגר בבית ואוכל בסתר' אלא אוכל לגמרי כרגיל.
וזה לא עניין של מכבד את הצמים אלא מבין שהם מי שהם ומאמינים ואין צורך בהתגרות ו'דווקא'. ומעצבן אותי מאד שהם רוגמים אמבולנסים וסבור עם זאת שיום אחד בשנה אפשר לא לנהוג (למעט חירום כמובן).
אני שומע מוזיקה בימי הזיכרון אבל לא בווליום מפוצץ אוזניים ובואי לא נהיה תמימים, זה מכוון. אני גר בחיפה והדיווחים האלה חוזרים. כמו מהומות יום האדמה, יום הזעם ויום העצמאות המכונה אצלם 'נכבה'- אסון. ובואי לא ניתמם-ברור לכל שהעמידה דום אחרי חיסול ג'עברי היא לא כי איכפת להם מהרוצח הזה או משפחתו אלא פרובוקציה כי לא מדובר בצדיק אלא טרוריסט ובכיר חמאס והוא לא לחם בשבילם, אלה ערבים ישראלים ולא פלשתינאים 'תחת כיבוש' הגרים ולומדים בחיפה וכשהאוניברסיטה איימה בהשעייה חלקם תירצו "עמדנו דום לזכר נפגעי האינתיפאדה בכלל'.
אני לא מקדש תאריכים ולא הולך לטקסים בבתי עלמין ויד לבנים.
המדינה חשובה לי והדגל זה סמל בעיני ויש לו חשיבות ולא סתם בד צבוע.
ולשרוף אותו בפומבי זה מבחינתי קו אדום ולא קשור לתקינות פוליטית ומחאה.
ומבחינתי מי שעושה צרכיו על הדגל הוא יצור עלוב וראוי לכל גנאי.
מסכים שבארה"ב במיוחד התקינות הפוליטית מגוחכת במיוחד כשנוגע לשחורים עם "היינו עבדים", תתגברו! ותנועת black lives matter ואסור להגיד 'שחור' ולהגיד all lives matter זה דבר שנתפס רע, כמובן. זה שהם חבר בריונים -לא קשור, כמובן.
מסכים שאופנת ה'שיימינג' הרחיקה לכת מאד. עצוב שתלמידים התאבדו בגלל זה. גדל כאן דור סלולרי שלא הפנים את הכוח שיש לפייסבוק וקבוצות חרם.
הבהרת את עמדתך לגבי הסתה אבל שוב-הסתה נגד אדם ספציפי פסולה ונגד המדינה-לא? כמו אילן פפה, מיקו פלד ו'שוברים שתיקה'? מעוותים את המציאות ומציגים אותנו כמדינה ברברית וכובשת? ושוכחים- כמה נוח- שאנו הותקפנו ב-48, 67 ו-73? ומספקים תחמושת לשונאינו במיוחד מיקו פלד כבנו של אלוף.
כמו שציינתי ואת מסכימה לפחות חלקית-גארי הוא דמגוג ומטורף. כוונותיו טובות אך דרכו דוחה. אני לא מקבל שממקום של כאב על סבל יצורים חיים- ומאמין שהוא מרגיש כך- זה מגיע לבוז לכותל (מה הקשר בכלל?) או לטעון ש'אונס לובשות פרווה זה מובן לי' שהכחיש. הרצאתו ה'מלומדת' מלאה שקרים ונותחה ע"י אנשי מדע. טל גלבוע פסיכית גם אם כוונותיה טובות. מדובר בשני קיצוניים פנאטים שלא מסתירים את תיעובם למי שלא חושב כמוהם וקיצוניות רעה, תמיד.
אולי, אבל לי יש סדר יום מסוים, וארוחת בוקר-צהריים היא תמיד בחוץ אצלי. אני לא עושה דווקא לאף אחד, אני מקיימת את סדר היום שלי. גם ביום כיפור יש לי לאן לצאת.
תראה, כפייה דתית מפריעה לי בכל מובן אפשרי. מה זה לא לנסוע יום אחד בשנה? אבל גם בשבת אני לא יכולה לנסוע, אין תחבורה ציבורית. כמה ימים הם דורשים ממני לא לנסוע?
כמובן שלשמוע מוזיקה בווליום גבוה זה מכוון, אבל אם אתה עובר ליד בית ובמקרה שומע משם מוזיקה (לא חזקה במיוחד, ווליום נורמלי, ששומעים רק בבית וקצת מחוצה לו) זה לגיטימי לטעמי.
אף אחד לא עומד דום סתם לזכר אדם סתם כדי לקומם אנשים. הם הסכימו עם הבחירות שהוא עשה, וחשבו שהוא נלחם למענם. אולי הם מקבלים סיפוק על הדרך מהתקממות שלנו, אבל אני בספק אם זאת הסיבה העיקרית.
רוב התקינות פוליטיות מגוחכת לטעמי ומלאה צביעות. יש אנשים מסוימים בארץ שאסור בשום פנים ואופן לצחוק עליהם, אחרת תצא גזען, ויש אנשים מסוימים שזה פשוט לגיטימי לצחוק עליהם "כי הכל אמת". למשל, פולנים ומרוקאים. ומעצבנת אותי הצביעות הזאת. אי אפשר להגיד מילה על מרוקאים (או על מזרחים בכלל), אבל לצחוק על אשכנזים? בטח, למה לא. כנ"ל לגבי השחורים בארצות הברית. שחורים יכולים לצחוק חופשי על לבנים, אבל שלבן יצחוק על שחור? לא, זה אסור, זאת גזענות.
"הסתה נגד אדם ספציפי פסולה ונגד המדינה-לא", בדיוק. אדם כשלעצמו הוא אדם לפני שהוא פוליטיקאי/ אמן/ או איש ידוע בציבור אחר. לאדם כזה יש רגשות וחיים מחוץ לתכנים שהוא מעביר ולדעות שהוא מחזיק.
תמיד היתה ותהיה גזענות, בדיחות ולגלוג. יש בדיחות בארץ על כל העדות ובארה"ב האפלייה המתקנת לטובת השחורים שברה כל שיאי אבסורד.
כן, לא לנסוע יום אחד בשנה, כיפור. אז מה? סוף העולם? לעשות דווקא לציבור שלם? אני לא רואה בזה כפייה למרות שהדת רחוקה ממני וזה לא שייך לשבתות (שזו כפייה). אני לא צם אבל אמנע מלאכול בפרהסיה מתוך התחשבות בזולת.
הבחירות שג'עברי עשה היו טרור ורצח. גם אם הסכימו עם דרכו, לעמוד דום בפומבי לזכרו בארץ שסבלה טרור חמאסי זו התגרות מטופשת ומיותרת. רוצים, ב-ד' אמותיהם. זה דומה לאבסורד הזועק לשמיים של בניית מרכז 'תרבות' מוסלמי ומסגד ליד גראונד זירו כי 'מותר לנו'. אותה 'תרבות' דוחה של טרור ורצח שהפילה את המגדלים. אני מתפלא שעדיין לא קמו מי שיפוצצו את המקום והייתי תומך בזה.
בראייה שלך אין גבול, כל חופש ביטוי מותר וכל נסיון לבקר או להגביל אותו (כן, אני בדעה שיש דברים שאסור שיעברו ללא תגובה כי אחרת נגיע לאנרכיה קיצונית) הוא סתימת פיות. אבל לדמוקרטיה יש זכות להגן על עצמה וערכיה ושריפת דגל פוגעת בערכים גם אם זו חתיכת בד.
סחטיין על המגילה.
אנונימית
שוב, זה לא רק בכיפור, זה יום בכל שבוע, וזה כבד ממש מוגזם. זה עבר כל גבול. אני לא חייבת לשמור שבת, ויש לי זכות לנסוע בשבתות ובכיפור. למה אני צריכה לסבול כי אין לי רכב? חובת המדינה לספק לי תחבורה ציבורית בכל זמן, לא לפי בחירתה. כיפור הוא כמו שבת מבחינתי. לא רואה הבדל.
בנוגע לשאר, כבר הבעתי את עמדתי, אין צורך לחזור על זה.
שוב, מבחינתי יום כיפור הוא ככל הימים.
אבל מבחינת רוב המדינה לא. אז יום בשנה המדינה סגורה, לא נורא.
לגבי שבת אני מסכים. המצב צריך להשתנות ולמזלי בחיפה יש תחבורה ציבורית אם כי מוגבלת. זה מחיר הסטטוס קוו.
למה שלא תעברו לפרטי?
אנונימית