4 תשובות
את צריכה לספר למישהו ולפנות לעזרה מקצועית, ייקח לך כמה זמן לחזור לעצמך ולשמחת חיים, זה תלוי, להתחיל לבנות את עצמך, לפנות לעזרה מקצועית, לנסות לאכול לאט לאט, לאהוב את עצמך, זה תהליך לא פשוט.
וואו זה כמעט אני אחד לאחד.. בלי טיפול לא הצלחתי להשתפר. תלכי לטיפול פסיכולוגי שיעזרו לך עם המחשבות האלה, להשתחרר מזה קצת, להרשות לעצמך לאכול נורמלי. אם את צריכה עזרה אני כאן, אני ממש מבינה אותך
אנונימי
אני ממש מבינה אותך וממש מזדהה איתך. גם אצלי היו מחשבות מאוד אובססביות בנושא במשך בערך חמש שנים והפרעות אכילה ממש מוזרות (משהו שונה ממה שאת עוברת) ובתוך זה גם היית לי תקופה שת אנורקסיה. אני לא חושבת שהפתרון למה שוקרה הו אפשוט לאכול את כל הדברים שציינת ואז להיו שמחה עם עצמל ושם זה נגמר. דבר ראשון אני חושבת שמאוד חשוב לאכול בריא ולא דברים כאילו יאם תאכלי בריא יהיה לך הרבה יותר קל לשמור על השמקל ולא להעלות וככה גם יהיה לך יותר קל להרגיש שמחה עם עצמך ובריאה.
דבר ראשון, חשוב שתזכרי את התקופה של ההרעבה ושזה היה לא פשוט ולא נעים. תזכרי שלשם את לא רוצה לחזור, וזה יתן לך מוטיבציה להלחם.
אני אגיד לך משהו על עצמי שאני מקווה שיעזור לך- לי היו הפרעות אכילה שהייתי מרעיבה את עצמי לתקפה ואז אוכלת מלאא ומחזירה את כל מהשירדתי במהירו ואפילו יותר מזה וככה שוב ושוב ושוב בערך חמש שנים. לא שלטתי בעצמי וסבלתי בצורה לא נורמאלית. כל כך רציתי שזה יפסיק! כל יום אמרתי לעצמי- מחר אני מספיקה. מחר אני אוכלת כרגיל- לא עוד התקפי אכילה, לא וד אכלה ללא שליטה, לא עוד הרעבות! וחשבתי שאני אצליח לעמוד הבזה. אבל לא הצלחתי. לא ליותר מיום. לא ידעתיי כבר מה לעשות וכל הזמן נלחמתי בזה. לא הצלחתי. עד שהתחלתי לנסות להבין מה גרם לזה. לנסות להבין מהם מרגשות שמסתתרים מאחורי ההפרעה. הרי הפרעות אכילה זו לא רק ידאטה מוגזמת כדי להשאר רזים, וזה לא רק רצון להיות יםים או משהו כזה. זה משהו הרבה יותר עמוק שנובע מהמון רגשות והמון דברים אחרים. אז מה שעשיתי זה דבר ראשו למדתי על הנושא ולמדתי מהם הגורמים למהשקורה לי ואז ניתחתי איך הם משפיעים עלי בחיים. כמוסן שגם נעזרתי באיש מקבוע שעז רלי ועדיין עוזר לי מאוד, ואני חושבת שלא הייתי מצליחה לעיר אץ התהליל הזה בלעדיו.
כנל לגביך- את צריכה לנסות למצוא ולהבין מהו המקור של מה שורה לך ומאיפה זה התחיח ומה גרם לזה ולא איך תרגישי עם תאכלי המבורגר או משהו כזה כי זה להתמקד בסמפטום ולא בבעיה עצמה. אני מאוד מאוד מציעה לך להעזר במישהו מקצועי כי לפעמים באמת צריך את זה וזה ממש עוזר ודוחף קדימה.
אני יכולה לתת לך כמה גורמים שיכולים לגרום לאנורקסיה/ לרצון הזה לא לאכול ולפחד מלהשמין לךי ספר מידע על הפרעות אכילה שקראתי-
מערכת יחסים מוסבכת עם אמא, משהו שקרב בילדות ולא התמודדת איתו מספיק טוב (רצון להשאר בגוף של ילדה ולא להתפתח ולגדול), צרגים שלא סופקו, תוצאה של הכחשה של כל מיני דברים (יכול להיות הכחשה של קיומם של צרכים- אהבה דאגה, חום, חברים ועוד.), יכול להות דרך התמודדות עם הטרדה מינית, פרפקטציוניזם ורצון לשלמות, ועוד.. זה יכול לבטא רצון להיות מיוחד ושונה, ורצון שיראו אותנו ושיתפשו אותנו כחשובים. אני כמובן לא אומרות שכל זה בהכרח קשור אליך ואני מקווה מאוד שלא חווית דברים כאילו לא נעימים אבל אלו כן סיבות שיכולות לגרום למה שאת חווה. תנסי לראות איך זה מתקשר לחיים שלך ותנסי להבין את הרגשות שמסתתרים מאוחרי ההפרעה. תלחמי בגורמים להפרעה ולא בבפרעה עצמה. אני נלחמתי בהפרעה וזה לא הצליח. צריך להלחם בגורמים לה. מזכירה לך שאת באמת צריכה לקבל עזרה מאיש מקצוע ולא להזניח את זה ולנסות להתמודד לבד.
תימד פה בשבילך ומקווה שעזרתי! אוהבת המון ומאינה בך מאוד!
כמו שהגבתי מקודם וכמו התגובה מעליי- אני אחזור על זה שוב, תלכי לטיפול! בטח את שמה לב שעם הזמן זה לא הופך לטוב יותר ואת לא יכולה פשוט לנסות להתעלם מזה. אני גם חוויתי המון דברים כמו שאת תיארת- שמחת החיים, הרצון להסתגר, מחזור שהפסיק, וגם תחושת דיכאון וחוסר חשק, עצבנות כללית מטורפת ותמידית על שטויות ועוד המון אבל יותר מהכל זה המון התנהגויות שהופכות למשהו שכבר אי אפשר להתנהל בלעדיו. הייתי עושה צום של יותר מ- 24 שעות שנשבר עם 80 קלוריות ושוב 24 שעות או יותר של צום, ככה במשך שבוע.. אחרי שבוע כזה החיוך לא ירד לי מהפנים והייתי גאה בעצמי. אבל הצומות היו מדי פעם גוררים התקפי רעב וככה תוך שנייה כל המשקל שירדתי חזר. הייתי מבטיחה לעצמי הפעם אחרי הרעבה אני לא נופלת להתקף רעב, ואז הכל יהיה מושלם ואני אהיה מרוצה, אבל כמובן שזה לא עבד וככה כמו התגובה מעליי זה נמשך תקופה ארוכה. אחרי כל התקף רעב שנאתי את עצמי אפילו עוד יותר. המצב הנפשי שלי היה כל כך רע ועדיין רע אבל פחות, וממליצה לך בחום ללכת לטיפול.
אנונימי