אתם מפחדים שאתם לא תמצאו לעולם את ה"נפש התאומה" שלכם?

כן

אני יודע שאני לא אמצא ושאף אחד לא יאהב אותי ;)

אני מפחדת להתגרש.. אני לא רוצה שהילדים שלי יעברו את מה שאני עברתי

כרגע לא אבל בעתיד כנראה שזה ידאיג אותי...

לא וגם אם אני לא אמצא לא כזה אכפת לי

אן

אני לא חושבת שזה יקרה לי..
אבל אם לא, זה באמת לא נעים

אני מפחדת שאני אאבד אותה

אני מאמינה שיש יותר מבן אדם אחד שהוא ה'נפש התאומה', אבל אני יודעת שאני בן אדם מאוד קשה בשביל להיות איתה במערכת יחסים.
מאמינה שיאהבו אותי כמו שמגיע לי מתי שהוא, בדיוק כמו שאני מאמינה שאני אהרוס את זה.

זה פחד שיש לכולם, ככה זה, יש פחד כזה להשאר לבד בסופו של דבר, אני לא מאחל לאף אחד לחוות בדידות וכולם דואגים מהבדידות

מאוד... האמת היא שזה הדבר היחידי שבאמת מפחיד אותי חח

תאכלס הסיכויים למצוא מישהו שתתאהבי בו בכל מקום בעולם הוא גבוה
לדוגמא אם את אהבת מישהו בלוס אנג'לס ועברת לגור במישיגן, אז לא נראלי שתהיה לך בעיה למצוא מישהו שהוא הנפש התאומה שלך גם שם
זה תלוי מקום, משנה מקום משנה מזל.
וזאת בערך הסיבה שאני לא מפחדת מזה, כי לא משנה מה, הסיכויים הם משתנים בהתאם למקום שאת נמצאת בו

כן ולא.
לפעמים זה ממש מכניס אותי לחרדות כל המחשבות האלה
ולפעמים אני מרגיעה את עצמי ואומרת "זה יקרה, מה את דואגת?"
מנסה כמה שפחות לחשוב על זה בגלל הגיל.

לא

פוחדת שאני אתחתן עם אדיוט כי עד עכשיו אני מתאהבת רק בכאלה

אנונימית שכתבה שהיא מפחדת להתגרש. תעשי הכל למנוע גירושין. אני גרוש וזה ממש ממש קשה.

אני יודעת שימצא, אבל לא ימצאו אותי.

כן אני חושבת על זה הרבה

אני חושבת שכבר מצאתי :)

כן..

אני יודע שיש רק אחת, ואנחנו לעולם לא נהיה ביחד...
כנראה שכל מה שנשאר לי זה למות מצער או להתאבד: (

האמת שלא