את האמת, אם הייתם רואים מישהו בלי ידיים הייתם מרחמים עליו?

כן

שואל השאלה:
כן על שאלה 1 או 2?

לא כ"כ, ומשערת שכן.

כן ולא כי אני לא יכולה להסתכל על זה כי זה גורם לי לבכות וזה מפחיד אותי ממש..

כן על שאלה 1

מאוד ואני ממש לא יודעת.

כן, הייתי מרחמת עליו כי ידיים זה דבר מאוד בסיסי בחיי היום יום וזה מגביל אותך בהמון דברים, בנגינה, ומאז שהתחלתי לנגן קשה לי בלי זה
אני לא בטוחה אם הייתי יוצאת עם בן אדם בלי ידיים, כלומר, לדעתי גם אם אני יאהב אותו ואתאהב בו, הידיים כן מגבילות ויהיה לי קשה להתמודד ולהסתדר עם זה
וואו אני חופרת 0_0

אם זה בנאדם ממש בלי ידיים אז אולי הייתי מרחם עליו אבל אם יש לו יד אחת או אצבעות קצרות (יש אנשים שיש להם אצבעות שהן חצי מהאורך של בן אדם רגיל ואי אפשר לקפל אותן) אז לא ממש הייתי מרחם כי אני הייתי הולך שנתיים לקיר טיפוס והיו שם קבוצה של אנשים נכים שלכל אחד יש נכות אחרת והם היו מטפסים טובים הרבה יותר ממני ומעוד הרבה אנשים לא נכים שהיו שם, אני לא מרחם עליהם כי אני פשוט חושב שאם הם מסוגלים לדברים כאלה אין סיבה לרחם עליהם וגם בגלל שהם לא מרחמים על עצמם, וואו כמה חפרתי פה

בטח למה לא?
זה מאוד קשה לתנהל בלי יד

אני לא הייתי מרחם עליו.
זה כמו שאני מכיר ילד בעל תסמונת קנוון ואני ממש לא מרחם עליו, הוא מלא בשמחת חיים הוא ילד ממש טוב לב.
והוא פשוט מושלם!
אין לי על מה לרחם זה הוא שצריך לרחם עלי אם כבר הוא יודע להעריך הכל הוא שמח כל הזמן ואני לומד ממנו את הדברים האלה.

לא, לא הייתי מרחמת עליו. שאני רואה אנשים כאלה זה פשוט לא מזיז לי, לא מקטע אגואיסטי. זה פשוט "אה, אין לו ידיים. קול." ואני אגיד את אותו דבר על בן אדם גבוה ברחוב "וואו, הוא כל כך גבוה. קול"

כן
לא