אני יודע שזה נשמע ממש רע אבל יש פה מישהו שמבין אותי?

נשמע שאתה מהאלה שמסוגלים לרצוח

גם אני שונא בני אדם (אני שונא את כל האנשים בעולם, אפילו אותי)

אבל בעיקר בגלל שיצור "אנוש" פגע בי ממש קשה

אוקיי.
אולי הקטע שלך זה לא בני נוער, בני גילך.
אולי מבוגרים מאתגרים אותך יותר. זה כבר משהו אחר. תבדוק את זה. תשנה חברה.

קודם כל זה בסדר אתה לא חייב להתחבר אל אנשים שמחייכים וצוחקים.
אבל לו דווקא בני נוער יש מלא אנשים שעסוקים בשטויות פשוט אתה צריך לחפש לך אנשים שיהיו באותו קו ראש כמו שלך במקום להתעסק במה לא טוב באחרים ובחיים האישיים שלהם.
בהצלחה

גם אני לא אוהבת בני אדם, אז אני מבינה אותך, אני אוהבת מעט אנשי ספציפים, חושבת בעקרון שהאדם: רסני, כפוי טובה, ואגואיסט.. וזה בכלליות וזה מאפיין את רוב בני האנוש. כולם עסוקים בשטויות מה כבר יש לעשות? הכל הבל.. נהנים ממה שיש-, כמה שיש.

נשמע לי כמו סוציופט סוציומט. יש הרבה כמוך.
למי שלא יודע- זו הפרעה אנטי חברתית.

תן לי לראות אם הבנתי נכון:
אתה מוקף באנשים שאין להם שום מושג מהחיים שלהם, אתה מרגיש כאילו כל בני הנוער אידיוטים שלא מבינים כלום. אתה לבד בתחושה הזאת, היחידי שמבין. אין לך שום עניין במה שקורה כי הכל משעמם, לא מהווה לך שום אתגר, לא מעניין אותך. כולם מתחברים ביחד, כולם זורמים, ורק אתה שונה. כולם שמחים כאילו העולם מושלם, לא מודעים למה שקורה ולאיך שאתה מרגיש. זה גורם לך לשנוא אותם.
הייתי קרובה לפחות?
זה בערך איך שאני מרגישה, או הרגשתי לפחות.

לשנוא זו מילה חזקה, ואתה צריך לחשוב פעמיים לפני שאתה משתמש בה. אני אבין אם אתה שונא אנשים חסרי אינטליגנציה, אבל את כולם?

אני מבינה מה אתה מרגיש (אם צדקתי במה שכתבתי למעלה). לפי מה שאני מבינה ממה שכתבת, אני מניחה שרמת הiq שלך גבוהה מהממוצע, אני צודקת? שלי היא 139.
אנשים עם רמת אייקיו גבוה נוטים לחשוב ככה, לפי מה ששמתי לב.

תקשיב, אין הרבה דרך להתמודד עם זה.
אם יש לך את היכולת (מבחינת כסף, זמן או וואטאבר), אתה יכול למצוא מסגרת עם אנשים יותר אינטלקטואלים. אם אתה כרגע בכיתה ח (אם לא זה לא רלוונטי) אתה יכול להיכנס למסגרת בשם אודיסיאה, שאמורים להיות שם בני נוער ברמה גבוהה יותר, ואני ניסיתי את זה ופגשתי אנשים מאוד מעניינים שאני בקשר איתם, למרות שלא התקבלתי.
מבחינת שמחה של אנשים אחרים - אין מה לעשות.
אתה עובר תקופה קשה כרגע, אתה מרגיש בודד, זה קורה. אני בחודש האחרון הרגשתי מאוד בודדה ומשועממת (ואני מתייחסת לזה כדבר רע), היו לי כמה סצנות עם מורים והיו פעמיים שבאתי להורים שלי ובכיתי שאני רוצה לנשור מהלימודים (אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה אז זה לא יפגע לי בעתיד, אבל הם לא מוכנים. סיפור ארוך ומיותר כרגע).
אני מוקפת באידיוטים. אני בכיתה הכי טובה בשכבה, וכל הבנות הן סתם חרשניות עם ציונים טובים ובלי שכל, שלא באמת מבינות את החומר.
מרוב שהלימודים איטיים ומשעממים, הפסקתי ללמוד למבחנים ולהכין שיעורי בית בכיתה ג, ויש לי ציונים נהדרים. אם הייתי ממשיכה להכין שב וללמוד למבחנים הייתי התלמידה הכי טובה בכיתה כרגע, אני מניחה.

אתה לא יכול לשנות אחרים, אבל אתה יכול לשנות/להוסיף מסגרת, או לשנות את דרך החשיבה שלך.
אני הגעתי למסקנה שעדיף להשתלב עם האידיוטים מאשר להישאר בצד ולהשתגע משיעמום ובדידות.
או שעדיף לא לדבר איתם הרבה ולמצוא מסגרת אחרת עם אנשים ברמה שלך.

אז בכיתה ו עברתי בית ספר.
הבית ספר הקודם לא היה כל כך ברמה, אבל בהשוואה לכיתה ו, היסודי לפני כן היה האוורד. הייתי בו עם אחותי התאומה באותה הכיתה כי הוא היה קטן, ובכיתה היה כל סוג של ערס ופרחה שאפשר לדמיין. ויתרתי על לנסות להשתלב אחרי מקסימום חודשיים, והיחידה שדיברתי איתה במהלך השנה הזאת היתה אחותי. אני מניחה שזה שהיא קיימת היה הדבר היחידי ששמר על השפיות שלי, למרות שזה כן השפיע עלי נפשית. אבל לא הייתי מוותרת על השנה הזאת בשום אופן, זה עזר לי להבין דברים על עצמי ולהתקרב לאחותי, ואני שמחה שזה קרה.
ניסיתי למצוא אז מסגרת נוספת וזה לא עבד, לצערי.
ואם לא אחותי, אין לי מושג איך הייתי שורדת שם. יש מצב שהייתי מתאבדת בשלב מסויים, כי זה היה באותה השנה שנחשפתי לדברים כאלו ולא ידעתי עליהם הרבה.

נראה לי שסטיתי מהנושא.
הצלחתי להעביר את הנקודה שלי?

מבינה אותך.
למה אנשים הם לא מוזיקה

תזכור שאם לא תאהב את עצמך לא תהיה מסוגל לאהוב אף אחד...
"אל תהיה קשה עם עצמך" (אליעד, "אנושי")

ככה סתם? זה לא נובע ממשהו?

אתה תמצא למי לתחבר פשוט לא חפשת מספיק טוב תחפש
ותאוהב את עצמך, תקבל תאוהב את עצמך גם תאוהב את החברה כי לא כולם the same

ומאיזה סיבה?

אני מבינה אותך אבל אולי בגלל שאני בדיכאון אז קשה לי לראות אנשים שמחייכים וצוחקים שאני מרגישה חרא.. בא לי פשוט לצעוק עליהם "אתם יכולים לא להיות כאלה שמחים לידי?"
זה פשוט מעצבן שהם מאושרים ואני יודעת שאני בחיים לא אהיה..

אני. מאוהבת. בך.

זה דבר אחד לומר שרוב האנשים שבסביבתך לא מהווים לך אתגר אינטלקטואלי ולכן אתה מתקשה להסתדר איתם ולמצוא עניין בחברה, אבל לומר שאתה שונא את כל בני האדם בעולם, ובפרט את אלה המפגינים אושר - זה כבר דבר אחר.
אני חושבת שאתה צריך, כפי שאם אני לא טועה מישהי מהעונות כאן כבר אמרה, לשנות את צורת המחשבה שלך.
אתה צריך להבין שהפרספקטיבה שלך היא לא פרספקטיבה בריאה, אתה רואה את העולם מנקודה מתנשאת, כאילו אתה טוב מאחרים, גם אם זה לא נעשה במודע וגם אם אתה לא מפגין את זה החוצה. זה לא פשע, אבל למענך בלבד - נסה לשנות את זה.
נסה להבין שקודם כל, לא כולם אותו הדבר, לא כולם ישעממו אותך באמצע השיחה או יתעסקו בשטויות. אני מאוד מבינה את החלק הזה בתחושה שלך, כי גם לי קשה ותמיד היה קשה להסתדר עם רוב בני גילי ולהבין את החשיבות של הדברים המעסיקים אותם, אבל יש את אלה שאני כן מצליחה לדבר איתם ולהסתדר איתם, גם אם חלקם מבוגרים ממני בכמה שנים. אתה גם יכול למצוא אנשים כאלה, אם רק תחפש. אתה כאילו מוותר מראש, קובע שכולם כאלה ואין טעם. אז זהו שיש טעם, בדידות היא לא דבר מהנה לאף אחד, גם אם לא תכיר בזה באופן מוחלט.
שנית, נסה להבין את המקור ליחס שלך כלפי אושר, הפגנת אושר מעוררת בך סלידה, ולמה? אולי זה כי אתה רוצה גם? אולי משהו אחר? נסה לחפור לעומק ולנסות להבין מה המקור לסלידה הזו.
אגב, רוב בני האדם לא שמחים כשאחרים נמצאים במצב טוב מהם, וזה תקף לכל תחום בחיים. כלומר, בין אם זה לראות אדם מאושר כשאתה במצב רוח רע, בין אם זה לראות אדם שהוא חלק מזוגיות פורחת כשלך אין את מי לחבק, בין אם זה החבר הכי טוב שלך שעובד איתך וקיבל קידום כשאתה לא, זה יכול להיות כל דבר, וזה קיים כמעט אצל כולם. גם בין החברים הכי טובים (זאת כשלא מדובר באהבה אמתית, אבל אני לא רוצה להיכנס לכוונה שלי כאן כי זה סתם יוסיף פסקה לא קשורה לתשובה), כך שאתה לא שונה או סוציומט, אתה פשוט אנושי, הרי טבע האדם הוא אגוצנטריות.
אולי העניין הוא באמת דכאון כלשהו, עצב כרוני שגורם לך לשנוא כל כך את המאושרים.
אני לא חשבת שאתה שונא אנשים, זו אמירה מאוד קשה. אני חושבת שאתה פשוט מקובע על עניין ה"שנאה" ולכן לא נותן לעצמך הזדמנות להסתכל על אנשים בדרך חיובית.
בקיצור, אולי כל העניין הזה דורש טיפול, אולי לא, זו החלטה שלך. יכול להיות שמדובר בהפרעה נפשית אמיתית אנטי-חברתית, ויכול להיות שזה משהו שנובע מההסתכלות שלך על העולם.
לילה טוב. (:

אתה מאוד דומה. יש לי מבחר די מצומצם של חברים ואני לא מת על אנשים בכללי. ובעיני כשאנשים מחייכים סתם זה נראה מוזר, מטומטם וחשוד.

חושבת בדיוק כמוך.

אני כל כך מבינה אותך וכל כך חושבת ככה, אני פשוט יושבת בבית ספר ומסתכלת עלהם ואני פשוט לא מבינה מה יש להם או מה הקטע שלהם,

אני מאוד יכולה להבין אותך. גם לי יש את נקודת המבט הזו על החיים

קאמי (שם מעוד צנוע אם יורשה לי לומר xd), אני חושבת שהצלחתי להעביר את הנקודה שלי יותר טוב ממני xd
אני מסכימה איתך כמעט ב100%, חוץ מה עניין של ההפרעה הנפשית.
הוא אמנם לא כתב יותר מ7 שורות, אבל לפי מה שהבנתי ממנו לי נראה שהוא סתם בתקופה קשה (שאני מניחה שהוא מרגיש שנמשכת הרבה זמן כבר, למרות שאם הוא יחשוב על זה לעומק הוא יבין שזה בעיקר בתקופות מסויימות, כי זה קרה לי גם הרבה ועוד קורה לפעמים), ונשמע לי גם שהוא בוגר יותר מנטלית, ועם רמת אייקיו גבוהה. נראה לי שמה שקורה זה שהוא לא מבין אנשים לעומק, וזה קורה אם יש לך רמת אייקיו גבוהה מידי. לפעמים יותר מידי אייקיו גורם למוגבלות כלשהי בהבנה, כלומר בדברים פשוטים ורגילים שנראים לאדם הממוצע נורמליים, אבל לאדם ברמת אייקיו גבוהה מידי זה פשוט לא מובן. כמו חברות הכי טובות שמרכלות זו על זו כל הזמן, לאדם עם אייקיו גבוה יהיה קשה להבין איך זה מחזיק מעמד (אחמאמאאחמ)
יש סיכוי שאני טועה, אבל זה נראה לי המצב פה :)
הבעיה היא שהרבה פעמים אנשים מאשימים בעיות נפשיות ודיכאון בלי איבחון, וזה מטעה וגורם לך להיות יותר מדוכדך (מניסיון).
לי יש בעיות נפשיות, וזה לא חוכמה להאשים אותו בהכל. גם אם הן הסיבה, זה לא אומר שאי אפשר לשנות :)
והיום יש לי חברים מהכיתה ומכיתה אחרת, גם אם הם לא כאלה חכמים ולא מבינים אותי באמת. יום אחד אני אמצא מישהו שמבין אותי, באמת ובתמים.
והפרעות נפשיות לא ימנעו ממני חברויות עד אז.

(אגב, ההפרעות הנפשית שלי נגרמו ממורים שהתייחסו אלי כמו לילדה מוגבלת. גם בעלי אייקיו גבוה נחשבים לילדים עם צרכים מיוחדים בדיוק כמו כאלו עם הפרעות קשב, אוטיזם, קשיי הבנה וכדומה. רק שזה צורך שלא צריך לו הקלות או משהו, צריך חינוך מסוג שונה, והמורים שלי החליטו לסווג אותי בקשיים למידה או הפרעת קשב או משהו כזה כי הייתי קוראת ספרים בשיעור משיעמום. זה הגיע למצב של טיפול פסיכולוגי בכיתה ה'. ועוד כמה טיפולים מוזרי. שיאכלו תלב, מעניין אותי לדעת איך הם יגיבו כשיגלו שאני - המטומטמת שהפסיקה להכין שיעורים בכיתה ג, שקראה ספרים בשיעור, שכשהיא היתה בוכה היא היתה מתחבאת מתחת לשולחן ושהיתה מחבקת כמעט כל מורה כמו מפגרת או משהו - לומדת באוניברסיטה xd)

^
אכן כינוי צנוע יש לי (;
ובנוגע לעניין ההפרעה הנפשית, רק העליתי תיאוריה. זה יכול להיגרם גם מאוטיזם מסוג כלשהו ומעוד מיליון תופעות שאת רובן אני כנראה לא מכירה, אבל רק העליתי אפשרות נוספת לעניין הזה.
כמו שראית, כתבתי על זה ממש נקודה בסוף כך שזו לא האפשרות המרכזית שעלתה במוחי, אבל בכל זאת בחרתי להתייחס לזה.
שמחה לדעת שהעברתי טוב את הנקודה! (:

מאוטיזם? הממ השערה מעניינת. לא חשבתי על זה.